אני באמת משתגעת מההתלבטות אם להניק או לא. אני רוצה שהתינוק שלי יקבל את התזונה הטובה ביותר אבל באותה נשימה מתמלאת חרדה וגועל (כן כן משהו בפעולה כרגע מעורר בי דחייה ברמה של גועל. זה לא אומר שאני לא מחזיקה בטירוף מהאמהות המניקות). אני חרדה ממשך הזמן שהגוף שלי לא יהיה ברשותי, שלא תהיה לבעלי אפשרות לעזור עם האכלות ולהתחבר לילד בעצמו, מהכאבים שהבנתי שפשוט בלתי נסבלים למניקות בפעם הראשונה. נחשפתי ללא מעט אמהות שאומרות שהקשר עין והחיוך בזמן ההנקה שווה הכל… נשמע לי קיטשי בצורה מופרכת מרגישה אובדת עצות ושאני אמא רעה עוד לפני שהפכתי אמא. קוראת מלא תכנים ומחקרים על הנקה אין יתרון שאני לא מודעת אליו ועדיין זה לא משקיט את החרדה ולא מנצח את המחשבה שאולי פשוט כדאי לי לוותר על זה מראש…