אני מרגישה חרא של אמא הילד שלי בן 1.8 והוא בדיוק בגיל שהוא מחרפן לנו את הצורה מטפס על כל דבר אפשרי, גם כשמכנסים להוריד סיכונים הוא מוצא איפה עוד אפשר. לא מוכן להחליף בגדים וטיטול. העצמאות הזאת שהוא גילה שיש לו זה מבורך כמובן ובשעה טובה בשבילו אבל לנו זה עושה חיים קשים בטירוף. הוא גם לא ישן 100 אחוז בלילה ועדיין מתעורר פעם בלילה. אם לפני כמה חודשים היה אפשר בכיף ללכת איתו לאנשהו ולהנות אז היום זה סבל, הכי הרבה אני יורדת איתו פה לפארק למטה אצלנו וגם זה קשוח כי הוא מנסה לגרור לילדים אחרים את הקורקינט/ אופניים וכאלה כשמביאים משהו משלנו הוא בדיוק דקה איתו ואז אני נסחבת עם זה ורודפת אחריו. בקיצור ממש קשה לי. אני מוצאת את עצמי צועקת עליו מלא, הרבה " לא" כי הוא כאילו מחפש איפה להציק ולעצבן. היום אמרתי לו שהוא ילד חרא. הוא הסתכל עליי בעיניים לא מבינות ועייפות ( כי היה עייף והתפתל עליי ואחכ במיטה כמו תולעת וחשב שזה הזמן לצחוקים) כמובן שלא התכוונתי לזה וכמובן שאני לא מצדיקה שום הרמת טון או קללות וכאלה.. אבל הוא מוציא ממני את כל המיץ עד הטיפה האחרונה. אני לא מצליחה להתנהל איתו, לא מצליחה להנות ממנו. ובעלי חולה.. הורים שלי כבר היו אתמול וחמותי גם חולה. כי😭😭