חייבת לפרוק ואולי גם עצות אם יש אני שבוע 30 ובקושי עובדת, ממש מדי פעם כל פעם אני בחופשת מחלה בגלל דימומים, בכל מקרה זה לא הסיפור- אני הרבה בבית. בעלי עובד כל יום מ6 בבוקר עד 6/7/8 בערב עובד עם ההורים. אני כל היום בבית ליד הוא מגיע בערב אנחנו מכינים אוכל רואים טלויזיה והולכים לישון. אבל זה לא מספיק לי. אני מרגישה לבד ומרגישה משועממת. בנוסף לזה הבית מבולגן כי קשה לי ואני לא דורשת מבעלי לסדר כי הוא עייף מאוד מהשגרה. בקיצור התחלתי מאוד מאוד לקנא באחרים, אני רואה בסטורי שלאנשים יש בית פעיל וגם אני רוצה בית פעיל! אתמול נגיד כל האינסטגרם היה מפוצץ בנשים שהכינו לחמניות וטיגנו שניצלים, אבל בעלי הביא מבחוץ. אני לא יודעת איך להסביר אבל מרגיש לי מיותר גם להשקיע רק בשביל ובשביל בעלי. באלי כבר שהבית יהיה פעיל שתהיה תזוזה שאני אכין מלא אוכל ויהיה לי שיאכל אותו ויהנה ממנו, הבית מרגיש לי ריק אני לא מרגישה צורך בכלל לקום מהמיטה אז אני בכלל לא קמה מהמיטה אני יושבת בסלון רק בערב עם בעלי.. אני מרגישה ריקנות ושהבית והחיים שלי משעממים אני רוצה שיהיה לי בית פעיל, תוך כדי שכותבת אני אומרת לעצמי מה הבעיה תשקיעי למען עצמך ובעלך אבל לא זה לא זה.. השעות שבעלי חוזר מהעבודה לא קבועות לכן מחכה לו שנכין אוכל אם היה קבוע אז לפחות הייתי יודעת שטוב בשעה ככה וככה אני מכינה אוכל וזה יהיה בול.. בעלי כל פעם אומר לי תתאפקי עוד כמה שנים הבית יהיה מלא בילדים והבית יהיה פעיל כמו שאת רוצה, אבל זהו אני ממש נרקבת לתוך הלבד בבית הזה. לצאת עם חברות לא רלוונטי אין לי חברות הייתה לי אחת שהתרחקה ממני בהריון ועוד אחת שגדולה ממני ב10 שנים ולא יכולה להביא ילדים קשה לי מאוד לשבת איתה. ההורים שלי גרים במרחק של 5 שעות נסיעה ממני ובגלל הדימומים אסור לי נסיעות ארוכות. אני בשוק אם מישהי קראה עד הסוף, בבקשה עצות, מילים חמות, משהו.. הזדהות? גם בחודשים האחרונים בעלי נקשר לדת אז התחיל ללכת לבתי כנסת (אני לא מתחברת) ימי שישי בערב ושבת בבוקר, ככה שגם בימים שבקושי עובד הוא חצי יום לא בבית ... קידוש עושים קבוע אצל אמא שלו אז גם בישולים לשבת אין לי.. כי שוב גם קידוש רק עם בעלי מרגיש לנו מוזר וריק... לי ולבעלי אין בעיות בזוגיות ואתמול בגלל שהההורים שלו לא היו בעיר אז יצאנו לדייט למסעדה רק אני והוא והיה מושלם.