פורקת. בבקשה אל תגידו לי נשאר עוד קצת כי אני כבר לא יכולה לשמוע את זה. שבוע 41 ואני פשוט גמורה נפשית. מבחוץ אני מחייכת וצוחקת. אבל בפנים אני נשברת כבר ממש. עכשיו תקף אותי בכי בלי לרצות אפילו ולא הפסקתי לבכות. בעלי תומך בי ממש ובא וחיבק וניסה לעודד אותי. קשה לי ממש אני יודעת שזה עוד מעט. אבל אני כבר מלא זמן כל יום מחכה וכלום. עזבו את ההריון הקשוח שעברתי (סכרת/סימפיוליזס /בצקות/צירים מוקדמים) אני עם כאבים מכל כיוון אפשרי. לא יכולה ללכת בקושי . גם לא לשבת אז כל חמש דקות מחליפה תנוחות. כל פעם שיכאב משהו אחר. אז גם ללא שינה מלא זמן כי אני לא יכולה להיות באותה תנוחה הרבה זמן כי מתעוררת מכאבים. אני גמורהה . באמת כבר אין לי כוחות. ממש מרגישה שסחטו את טיפת הכוח האחרונה ממני ונשארתי רק הצל של עצמי. באמת גם עוד שניה אחת ככה זה שניה אחת יותר מידי. לא מסוגלת יותר . ביחד עם זה גם מפחדת מהלידה ושהכל יהיה בסדר. אז בכלל זה מטריף אותי. מרגישה כפויית טובה שבכלל מרגישה את כל זה. אבל זה המצב .