אשמח לפרוק משהו שיושב עליי הרבה זמן, וחוץ מלכרית אין לי אומץ בכלל לעלות את זה על השפתיים כל החיים הייתי מוקפת בחברות, לא המון אבל תמיד היו לי את ה5 שזה היה תמיד בקשר יום יומי ומפגשים ובילויים יחד.. התחתנתי קצת לפני יותר משנה וברוך ה ישר נכנסתי להריון, לפני החתונה שלי כיבדתי והייתי באירועים של חברות והיינו נפגשות אפילו אצלי בבית, קשר רגעל של חברות לחתונה שלי לא הגיעו 4 חברות שכיבדתי בחתונות שלהן ואירחתי ברוחב לב אצלי בבית, היה לי מאוד קשה ונורא נפגעתי אבל שיחררתי את זה.. נכון להיום יש לי 2 חברות שאנחנו בקשר טוב אבל לא יום יומי, אלו חברות שיעמדו לצידי בטוב וברע וזה הדדי.. נורא קשה לי המצב כי תמיד הייתי מוקפת חברות ואף פעם לא הרגשתי את הבדידות הזאת.. יש חברות מהעבר שאני רואה ברשתות החברתיות שגם הן עם תינוקות ועולה בי המחשבה לחדש קשרים במיוחד שהסטטוס שלנו דומה, (2 החברות שדיברתי עליהן למעלה ללא ילדים כך שתחומי העניין והשיח שלי קצת השתנו, למרות שעדיין יש על מה לדבר) חשוב לציין שבעלי הכי תומך בעולם ומפרגן ובעד שאצא ואעשה כל דבר שיעשה לי טוב ונותן לי גיבוי מלא בהכל! פשוט הקושי זה שבא לי להתייעץ או לשתף דברים בנושא של גידול הילד, לקבל טיפים ועצות, או סתם להתמוגג על משהו חדש שהילד עשה ואין לי עם מי.. גם חופשת הלידה שלי הייתה דיי בודדה מהבחינה הזו יש משפחה גדולה ועוטפת אבל זה לא כמו חברה עצוב לי שזה המצב ואני עוד יותר מובכת על עצמי כי לא קרה איזה משהו שגרם לריחוק מחברות מצידי או מצידן, אדרבה אחרי החתונה נשארתי בעיר מגוריי ובעלי הכי דוחף ומרים ופרגן אז לא היה משהו שמנע ממני קשרים.. רשמתי את הדברים כי הרגשתי שאני חייבת להוציא את זה על הכתב ולפרוק את הכאב שיושב לי על הלב תודה למי שקראה עד פה❤️