אוהבת את בעלי אהבת נפש אבל בקושי שוכבים. נסיבות החיים כאלה שפשוט אין זמן וכשיש זמן אין כוח. גם הוא גמור ועד שבא לי הוא לא מסוגל לזרום מעייפות ובדיוק להיפך. אני יודעת שהוא אוהב אותי היא כל יום אומר לי את זה. אני מרגישה. את זה בחיבוק, במבט ובדאגה אליי. ואני? מטורפת עליו. שנינו נמשכים גם אבל זו כבר תקופה שאין כלום וזה קצת מטריד אותי כי משהו בי חושש שאולי זה יפגע לנו בזוגיות. והזוגיות הזו הכי חשובה לי בעולם! חשוב לציין אני בשבוע 26. יש לנו תינוקת בת 1.3(משאבת אנרגיה), שנינו בתפקידים ניהוליים והוא התחיל לימודי הנדסת תוכנה לפני חודשיים. בקיצור אנחנו זומבים של החיים. השאלה שלי האם זה תקין לדעתכן? האם זה יתנקם בנו בעתיד? בסופו של דבר כל המאמץ עכשיו הוא כדי לחוות עתיד טוב יותר ביחד..