היי לכולן ! עד כה הייתי קוראת בלבד. מתייעצת פעם ראשונה... אני בסוף תשיעי לקראת לידה שניה בעז"ה וצריכה הרבה עידוד וכוחות. בלידה הראשונה של הבן הבכור, בעלי ואמא שלי היו איתי ואמא שלי נשארה איתי לבד בשלב הסופי שבעלי כבר לא יכל להישאר, וכמובן בכל השעות הארוכות שלפני נתנה תמיכה פיזית, תיווכה ביני לבין הצוות הרפואי וכדו'...אבל על הדרך, בלי כוונה רע כמובן, היא נתנה לי ולבעלי את התחושה שהוא (הבעל) פשוט מיותר והיה נחמד אם הוא לא היה שם. ואם זה לא מספיק אז חמותי עשתה לנו "הפתעה" (כן, היא הפתיעה גם את בעלי) ופשוט נחתה שם. היא טיפוס מאוד עדין ומאוד לא מתערב, אבל גם מהסוג שהראש שלו לא מצוי במנהגי כדור הארץ. כבר בחודש השמיני היא אמרה לבעלי שהיא ממש תשמח לבוא לעזור בחדר לידה. בעלי היקר כמובן שאל אותי ואמרתי לו שאני ממש אהיה מובכת מזה וזה לא שייך. הוא לא ידע איך להגיד לה את זה בלי לפגוע בה (היא ממש רגישה ועדינה ולא תגיד שהיא נפגעה וזה משום מה עוד יותר מקשה לפעמים) אז ביקש עזרה מאחותו הגדולה והיא הסבירה לאמא שלה שלידה של בת זו לא לידה של כלה וזה לא שייך. בעלי ואני חשבנו שהכל ברור וזהו זה. אבל בלידה היא פשוט הגיעה וישבה בחדר הלידה וקראה תהילים בנחת, וכל זה כשכבר הייתי בשלבים מתקדמים של פתיחה 6-7 ולא ממש ידעתי איך לבקש להוציא אותה, ותכל'ס הייתי יותר עסוקה בלווסת את העניינים בין אמא שלי לבעלי ובעובדה שהאפידורל (שסופסוף הסכימו לתת לי אחרי שעווותתת) לא השפיע לגמרי ועדיין הרגשתי צירים... כשעשו לי בדיקות פנימיות ופקיעת קרומים וכל זה היא נשארה, ואני מדגישה שלא מקטע של התערבות וכאלה, אלא נטו מחוסר הבנה שאולי כדאי לה לצאת כי זה מביךךךך. אמא שלי עמדה להתפוצץ מזה והראתה לי את זה... ואני הרגשתי עוד יותר גרוע.. ואחרי החפירה נחזור להריון הנוכחי - ביקשנו מחמותי שתשמור על הבכור שלנו בזמן הלידה והיא ביקשה לשמור עליו בבית שלנו, כלומר, קרוב לבית החולים. לגבי אמא שלי החלטתי שהפעם (למרות שהיא מאוד מאוד מאוד עזרה לי בתמיכה הפיזית בפעם הקודמת) אני מעדיפה שהיא לא תבוא בגלל הלחץ והמתח שהיא עוררה אצלי ואצל בעלי. היא לא ממש קיבלה את ההחלטה שלי ברוח טובה ודי זועמת על בעלי שלטענתה "אוסר" עלי להביא אותה ואני "חסרת אונים" (מה שלא נכון. אבל אני קיבלתי את ההחלטה שלי לאור העבר...). ומכאן לשאלותיי להתייעצות: 1. אני רועדת שחמותי תקפוץ לבית החולים בייחוד שהיא תהיה קרובה. ואין לבעלי שום דרך לעצור את זה כמו שלא היתה לו בפעם הקודמת...וסתם ככה לא בא לי שהיא תראה שאמא שלי לא שם... למה זה מרגיש לי שדווקא כשחמות היא טרוריסטית ועושה בלאגן אז יותר קל להציב לה גבולות וכשהיא עדינה ומתחשבת, אנחנו מפחדים להציב גבולות שמא נפגע ברגשותיה....????!!! 2. אני יודעת שלקחתי את ההחלט הנכונה לגבי הנוכחות של אמא שלי בלידה, אבל אני ממש מפחדת שאני אתפרק רגשית ברגעים שבהם בעלי לא יוכל לעזור, ואני גם מאוד חוששת שהוא עצמו לא יעמוד בזה ויאבד עשתונות (מאוד קשה כשכואב לי) סליחה על האריכות, אבל ההורמונים והלחץ והטירוף... אוף...תודה