
משתמשת פורטי29 בנובמבר 2022 בשעה 10:55
בעלי ואני נפגשים עם חמותי וגיסי פעם בחודש בערך, הם גרים רחוק מאיתנו. באופן כללי הקשר שלנו טוב אבל קשה לי להיות איתם יותר מכמה שעות- הקשר שלי איתם (עד לפני שנתיים) היה מאוד מסובך. לא קיבלו אותי ופגעו בי הרבה בחוסר טאקט. אני מאוד מכילה ושקטה- אז פשוט בלעתי ושתקתי מולם על כל דבר. זה עדיין קשה לי וכואב לי למרות שעבר הרבה זמן מאז.
עכשיו אני בהריון ראשון ואין מצב שאני מחזיקה נסיעה של כמעט 3 שעות עם הבחילות עד אליהם. בעלי רוצה שנתחיל להזמין אותם אלינו לשבתות (אירחנו אותם לשבת פעמיים עד כה)- אומר שאין לו בעיה לבשל ולנקות לבד. הבעיה שהם מגעילים אותי, יש להם הרגלי ניקיון שונים משלי ואני חייבת לנקות כשהם הולכים. וכמובן כל המטען הרגשי והאינטנסיביות שבלהיות איתם יותר מיממה…
בשבת האחרונה שאירחנו אותם כמעט צרחתי על חמותי מרוב עצבים וחוסר התחשבות ומחשבה שלה. בסוף אמרתי לה הכל בצורה אסרטיבית ומכבדת- זאת הייתה הפעם הראשונה שעמדתי מולה ואמרתי לה שהיא ממש לא בסדר בהתנהלות שלה ושזה לא מכבד. כנראה ההורמונים עושים את שלהם, אני גאה בעצמי שעמדתי על שלי. היא לא קיבלה את זה בטוב.
אני יודעת שזה לא פייר כלפי בעלי ושהוא מתגעגע למשפחה שלו, והם באמת בסדר בסה״כ. פשוט לי מאוד קשה איתם. בפן הנפשי, הרגשי והפיזי.
אני אשמח לטיפים שלכן איך להתמודד עם אירוח שהוא מעבר לכמה שעות בודדות של אנשים שהכי לא בא לי להיות איתם בעולם
הריון ולידה

💬6 תגובות👍2 לייקים