ארוך.... כן את, (מדברת לעצמי) את שנשכבת במיטה גמורה בסוף היום. זה התחיל מהלילה שישנת, אבל לא בדיוק, כי הקטן בן החמישה חודשים אוכל ונרדם לך על החזה ואת נרדמת יחד איתו, קמה בבוקר בצורת סימן שאלה מהכרית הנקה, בעצם את "ישנה" כבר תקופה בישיבה. ממשיך בזה שב5 בבוקר "הגדול" התעורר והעיר את אחותו בת השנתיים להיות איתו, כי לא בא לו בטוב להיות לבד ואז שניהם התנחלו לך במיטה עד השעה 8:00. ב8 אפס אפס השלישיה הרימה אותך על הרגליים. בוקר. את בטיסה מרתיחה את המים לקטן שפתח בצרחות כאילו לא טחן אותך כל הלילה. בת השנתיים בעקבותיו, והסיבה שלה היא שהיא רוצה את המוצץ שלה והבעיה היא שאין לדעת איפה הניחה אותו הפעם, בתוך המזוודה, בתוך הבימבה, או שפשוט זרקה למרפסת של השכנים.  כי למה לא?! אהה והגדול הוא שעוד 20 דק ההסעה שלו בחוץ, הוא רגוע. ואת בהסטריה רק מהרוגע שלו. מלבישה אותו, בזמן שה"אדון" הקטן נועל את נעליו בשנטי שלו. את מורחת את הפרוסה בחמאת בוטנים. מריצה אותו לכיוון האמבטיה לשטיפת פנים וסידור ה"פאות". כל בוקר את עוברת את השלב של "אמא, אני גדול אני מסדר לעצמי את הפאות" ואת צריכה למצוא את הדרך לצאת מזה כי אין סיכוי שאת שולחת אותו אם ה"סידור פאות" שלו. אוקי, 8:20 את שולחת אותו להסעה, נועלת את הדלת ונושמת נשימה עמוקה של שלב ראשון מאחורינו. ואז את שומעת מבחוץ "אמאאא" "תפתחי" את פותחת בהסטריה "מה קרה?" מסתבר שהילד מפחד מהפועלים שעובדים בבניין ממול ולא מסכים בשום אופן לחכות לבד. אז את טסההה להתארגן כי לא תצאי עם פיג'מה, ואין לך זמן ההסעה כאן עוד רגע. בסופו של דבר הילד עולה להסעה ואת חוזרת הביתה כאילו רצת מרתון. עכשיו הזמן לעבור לתפקיד הגננת. (עברנו דירה עכשיו מעיר אחרת, מסתבר שאין באיזור גן פנוי לגיל של הילדה.) אז קדימה לעבודה. מתמרנת בין שני הקטנים שבבית. מרדימה את הקטן, מעסיקה את הקטנה ומתפנה להכנת ארוחת הצהריים. בעלך חוזר הביתה בצהריים, אוכל ונעלם לעיסוקיו. (עובד קשה כל היום) בשעה 16:00 את והקטנה כבר מחכים בחלון לגדול שצריך להגיע . הילד מגיע, אוכל, את משחקת איתם+ ארוחת ערב+ מקלחות. בשעה 18:30 צועדים אל חדר הילדים, ובדרך את מנסה להכניס להם לראש כמה הם עייפים ורוצים לישון. במיטה, הגדול צמא, ואז הוא צריך לשירותים, ואז גם הקטנה נזכרת שעוד לא מצאנו את המוצץ ואז ואז... ואז הם נרדמים סופסוף את מרגישה הקלה. מנשקת אותם ויוצאת לעבר הקטן ששם לב שאת פנויה הרי הילדים הרגע נרדמו, לא? מניקה, גרעפס, עוד קצת תשומת לב, כמה נדנודים וכן גם הקטן נרדם. ברוך ה'! את מוצאת את עצמך בשעה 20:00 מתיישבת בהלם ממרוץ היום, נראת נעל בלי סוליה, נחה כמה דק, אוכלת משהו בשביל להתקיים, מתקלחת ונכנסת למיטה באיזור 21:00. ואז את מוצאת את עצמך במחשבות. איפה אני? האם אי פעם אתעסק במשהו שאני אוהבת? האם אי פעם אעשה משהו שעושה לי טוב חוץ מלהיות סגורה בעבודות הבית?? אקום בבוקר, אתארגן, אעוף על עצמי וארגיש שאני ממצא את עצמי??? מלאאא שאלות ונראה כאילו בחיים שום דבר לא ישתנה וכך ישאר תמיד. (התחתנתי בגיל מוקדם כך שלא הספקתי ללמוד וכו) פרקתיי