תמיד אני חושבת עם עצמי שיכולתי להתחתן עם גבר הרבה יותר טוב . 😔 התחתנתי כשהייתי צעירה בת 20. עיוורת מאהבה , לא עניין אותי כלום ממש אהבתי את בעלי . לא הסתכלתי על המעבר , על האופי וכל היתר יש לנו 2 בנות מקסימות. הוא לא סובל את המשפחה שלי .. עצלן. חיי כמו שיח בבית אני עושה הכל מהכל (עושה רק מקלחות לבנות) מכור בהגזמה לנרגילה. יכול לשבת בכיף שעתיים שלוש במרפסת ואין בכלל תקשורת … אני עדיין מאוד אוהבת אותו ולכן כל פעם שרבים אני נפגעת ברמות ולוקחת כל דבר ללב, ברמה שממש מקללת אותו בלב שלי. יש המון טעויות שהוא עשה איתי שמאוד קשה לי לשכוח (לא מכות וכזה חלילה) בקיצור לא שוכחת ולא סולחת. חוץ מהאהבה שלי אליו אני באמת לא חושבת שהוא גבר לנישואים. מתנהג כמו רווק עצלן עובר מעבודה לעבודה בלי לחשוב תמיד רוצה להיות המילה האחרונה בבית. לפעמים אני מרגישה שאני ממש תחת לחץ בגללו, כל פעם אם קונה משהו או רוצה להגיד לו משהו אני חושבת מאה פעם לפני האם זה נכון/כדאי להגיד וכו .. שלא יתפוצץ עליי בטעות. יש לו קריז קצר בקיצור- חושבת שנפלתי חזק על הגבר הלא נכון ומתייסרת על כך מאוד . פרקתי 😔