אני מרגישה שאני לא אני עם התינוק שלי ושהוא לא יכיר את אמא שלו באמת אני כל הזמן מנסה להעסיק אותו להעשיר את האוצר מילים שלו כל היום רק מדברת ומדברת דברים מטופשים באוויר ומחייכת וצוחקת אליו מדברים מטומטמים כדי שיצחק ויהיה לו שמח אני מרגישה שאני מאוד צבועה עם עצמי כי פתאום אני מחייכת ומדברת ופתאום אני שקטה אני מפחדת שזה יבלבל אותו אני כל כך מפחדת לעשות טעות או שבגללי הוא לא יתפתח ולא תהייה לו שפה או שיהיה לו משעמם אם יהיה שקט מידי בבית אני טיפוס של שקט , רוגע ושלווה וכל האנרגיות האלה והפוצי מוצי הזה כל היום מבלבל אותי אני מרגישה שאני לא מספיקה לו ושהוא מחכה כל הזמן שיהיה עניין , איזה משהו מצחיק , תעסוקה מעניינת וכלום שום צעצוע כבר לא מעניין אותו כמו פעם לא טרמפולינה , לא אוניברסיטה , לא בובות , לא ספר .. הוא רק מתגלגל ומתגלגל ומשמיע קולות ומכניס דברים לפה מעבר לזה כלום אני מרגישה שאני בוגדת בעצמי ושכבר אין לי אנרגיות כל היום לצחוק , לשיר , לדבר , לחייך , לרקוד , זה גומר אותי אני עייפהה פליז אל תשפטו ותנסו להבין אותי אני נורא רוצה להיות בשקט ורוגע איתו אבל מפחדת שאני אשעמם אותו מה אפשר לעשות?