בנות אני חייבת לשאול כל כך הרבה כותבות פה על הגבר שהתחתנתן איתו פרזיט שגדל כנסיך של אמא שמצפה לבוא הביתה שיגישו לו אוכל ולישון שמפיל הכול עליכן בית וילדים ולא עוזר בכלום שלא תומך, שלא מקשיב, שלא מבין שמתי שנוח לו יוצא לבלות עם חברים אבל לא שם עליכן ועל הרצונות שלכן כל כך הרבה תסכול וייאוש שנימאס לכן, שאתן לא סובלות אותו ואני שואלת למה התחתנתן עם הגבר הזה? זה באמת מעניין אותי כל הנשים ששופכות כאן את הלב שלהן מה, התחתנתן בשידוך? ואם לא, אז למה התחתנתן עם האפס הזה? כי הלכתן אחרי העדר? כולן מתחתנות אז גם אתן? כי רציתן להיות אמא והחלטתן להתפשר? כי הרגשתן לחץ מההורים? מלא רושמות כאן ״כל הגברים אותו חרא אגואיסטים חושבים רק על עצמם חושבים שהם רווקים לא עוזרים בכלום ושום דבר אונאםשר לסבול אותם״ צר לי זה ממש לא נכון. איך נתתן לעצמכן להתחייב לכל החיים לאפס שגורם לכן להרגיש ככה?