בנות תקשיבו אני מרגישה על הפנים אני מרגישה חנוקה באלי פשוט לבכות ולצרוח ולהיעלם מהעולם הזה. אני בת 20 בהתחלה שגיליתי על ההיריון חבר שלי גרם לי להשאיר הוא הראה עיניין ובאמת דאג לי והכל גרם לי לקום על הרגליים אחרי זוגיות קשה באותו הרגע הרגיש לי שאלוהים שלח לי מלאך פשוט. כרגע אני שבוע 25+4 והוא אומר לי שהוא לא מוכן לזוגיות כרגע ושהוא צריך להתעסק בעניינים שיש לו. והוא אומר שהיו לו חיים לפני והוא מוכן לא לדבר איתי, לא לפנות זמן בשבילי בקיצור הוא מעדיף תחיים שלו בלעדיי. אם כמה שאני נלחמת להיות איתו, לנסות לדבר איתו, לנסות להשאיר אותו בחיים שלי זה לא אפשרי כי הוא מעדיף את חברים שלו, אני מאמינה שאם הייתי מספיק חשובה לו כמו שהוא אומר לי תמיד שהוא צריך משהו הוא באמת היה מוצא זמן בשבילי לא משנה מה קורה. והוא מתקשר רק מתי שמשתחשק לו או שהוא צריך משהו כי הוא יודע שאני אעזור לו אני מרגישה שהוא מנצל אותי בשביל דברים שהוא צריך כי פתאום הוא נזכר שאני קיימת מה עם חברים שלך פתאום הם לא איתך?. בהתחלה הייתי נענת לבקשות שלו אבל הבנתי אם הזמן שזה ניצול ושאני לא צריכה לעזור לבן אדם שמתייחס אלי כאילו אני אוויר. אני באמת מקווה שהוא לא יתנהג ככה גם לבן שלו כי אני רוצה שיהיה לו טוב אני לא רוצה שיעדיף תחברים שלו על פני הבן שלו כי לא נראלי שיכול לקרות דבר כזה אבל אני ממש מפחדת שלא יהיה אבא טוב בשבילו. מצב שני אני אומרת לעצמי שאני לא יכולה להכריח אף אחד להישאר בחיים שלי אם כל האכזבות ממנו אני מנסה להישאר חזקה ולא לבכות הרבה בשביל העובר. וגם פיטרו אותי מהעבודה ואני לא מוצאת עבודה חדשה כי אף אחד לא רוצה להעסיק אישה בהיריון. אני באמת מרגישה חסרת אונים ואני לא יודעת מה לעשות כי איך אני אגדל אותו אם אני לא אעבוד מאיפה יהיה לי כסף לטיטולים וזה.. אניי ממש מפחדת ומצד שני אמא שלי איתי בזה אבל אני לא חושבת שהיא תוכל לדאוג לי לדברים כאלה תמיד. ואני גם לפעמים מרגישה שאני פשוט לא יכולה להיות אמא איך אני אהיה אמא אני לא מטפלת בעצמי טוב אז עכשיו לדאוג לעוד מישהו. סליחה על החפירה אבל הייתי חייבת לפרוק כי אין לי למי אפילו חברות שלי הכי טובות שלי ניתקו איתי קשר שהם הבינו שאני אפסיק לצאת איתם וזה מתי שסיפרתי להן על ההיריון שלי ולקחתי את זה קשה בהתחלה. אבל אם הזמן הבנתי שאם כמה שזה כואב אם באמת הייתי חשובה להן הן היו נשארות בחיים שלי ולא נעלמות ככה ביום אחד.