זה טבעי לאט לאט חוזרים . הלידה שחוויה לא פשוטה לשני בני הזוג ,התינוק החדש מצריך המון כוחות מה שפחות מאפשר ליהיות ביחד כמו שרגילים לפני אבל לאט לאט הכל מסתדר לומדים איך לחיות עם ילד וגם לתת מקום לזוגיות ופשוט החיים משתנים

לדבר לדבר לדבר לדבר! תמיד לשתף בתחושות! לא ממקום של ״אתה ככה וככה״ אלא ממקום של מה את מרגישה באמת כדי לשתף אותו בחוויה שלך ומתוך רצון לסדר עניינים. לא לשכוח את עצמכם כזוג.. חמור מאוד... להביא משפחה לבייביסיטר ולצאת אפילו סתם לפארק לשיחה קלילה עם משהו לשתות ולנשנש.. לדבר תמיד במיטה לפני השינה איך היה היום אן אפילו בספה תמיד להתעניין תמיד שיהיה שיח..גם כשיש ריחוק להגיד בקלילות שהוא חסר לך ואת רוצה אותו יותר , מתוך גישה חיובית גם אחרי לידה אנחנו הורמנאליות מרגישות לבד הכל עלינו והאחריות על היצור החדש היא גדולה מאוד...האחריות והדרגות נשארות אבל לומדים לחיות עם זה בשלום ובשלווה ובשמחה...הפכתם להןרים! היחס מתחלק לעוד בנאדם בבית כרגע, שדורש לא מעט... אולי אפילו הוא חווה משהו בתוכו רק כדי שתביני -יש גם גברים שחווים חוויות שונות כמו דכאון אחרי לידה. חלילה ממש לא אומרת שזה מה שזה הכוונה שלאמא יש הכנה כל התהליך, האבא לא שותף כל כך עד ליום הלידה..לא משנה כמהההה הוא מעורב!! ובא לבדיקות הכל, רק בלידה עצמה אשכרה חתיכת בשר שהוא יצר מגיחה לעולם ואין לדעת מה זה גורם לו לגוף ולנפש... אז לדבר, לשתף, לעודד ולרצות תמיד לתקן! הגישה המתקנת עדיפה על הגישה המאשימה

כמה זמן את אחרי לידה? ואיזה לידה זו

חודש, לידה ראשונה