סלחתי , ומה עכשיוווווו אני בוכה כל פעם שאני נזכרת במה שקרה , נשבר לי הלב אני אוהבת אותו באמת אבל אני לא מסוגלת לא רוצה לוותר על המשפחה שהקמנו אבל הלב שלי נשרף וכבוי הכאב נשאר כאב גם שאמרתי שסלחתי הנפש שלי שבורה , מגיע למצב שנזכרת ופשוט בורחת לשירותים לבכות שלא הוא ולא הילדים יראו שאני בוכה . כל הדלקת נרות מתפללת לשכוח ולא לזכור לסלוח מהלב ושזה יעבור אותי כבר ויעזוב אותי שלא יהיה לי בזיכרון כל יום נזכרת וכואב לי כואב לי הנפש כואב לי הנפש כואב לי הגוף כואב לי החיים כואב לי הכל גם עכשיו שאני רושמת אני לא מפסיקה לבכות מה עשיתי רע בחיים כאלה ? שמגיע לי לסבול מרגישה שמענישים אותי ועל מה מה עשיתי אני לא יודעת החיים לא הזקתי למישהו תמיד עזרתי אז על מה אני נענשת מה עשיתי שהכרתי אותו ושמגיע לי החיים האלה בא לי לפעמים לברוח לקום וללכת לשכוח מהכל ומכולם מרגישה שלפעמים מרוב שכואב לי אני פשוט שבורה כואב לי הכלללל ולא בא לי כלום . אז למה סלחתי למה אמרתי שסלחתי אם לא באמת כדי שיהיה שלום בית ואגיש מתה בזמן שאני חיה כי ככה אני מרגישה מתה אני בהריון הייתי בסקירה לא חיכיתי לא מעניין אותי כלום לא אכפת לי פשוט בא לי להיבלע מהחיים סליחה על האורך הייתי חייבת לפרוק