שקיפות עורפית כמה שאלות בנות היום קיבלתי הפנייה לשקיפות עורפית ראשונה אמר לעשות בין שבוע 11-13 אני כרגע שבוע 9 אז מתכננת לקבוע לעוד כשבועיים ונתן לי גם לעשות בדיקות דם "סכר ביוכימי" שאלתי אותו אם עושים את הבדיקה באותו היום אמר לי שכן אני קצת התבלבלתי ראיתי פה שמשהיא אמרה לעשות את זה אחרי יומיים או שלא קראתי/הבנתי נכון... *שאלה נוספת צריך צום לפני בדיקת הדם הזאת? *ודבר נוסף אני במכבי באזור פתח תקווה מחפשת המלצה איפה לעשות את הבדיקה של השקיפות תודה:heartpulse:

מה זה אומר פקק.הרירית? הריון ראשון לא מבינה

התייעצות חייבת יעוץ עזרה. הריון ראשון שבוע 28 . הלכתי לאחות מעקב הריון רק בשבוע 27 הייתה ממש לא נחמדה.. קבעה לי לעוד חודש ומזה לא בא לי ללכת אלייה.. . אין לה בכלל גישה השאלה אם לא אלך יכול לקרות משהו?? זה בסדר לא ללכת עוד? אני במעקב אצל רופא נשים כל חודש וחצי בערך

נסיעות.. חשוב לי היתן נוסעות רגיל באוטו למרחקים מהמרכז לצפון וחזרה ? יש איזשהו סכנה לעובר כאילו בהריון עצמו ? הריון יקר אחרי הפריות שומרת על עצמי מכל דבר שבוע 12+

היי לכולם, ילדתי לפני חודשיים, אני הכי קטנה מבין האחים שלי והראשונה שילדתי. זה ילד ראשון במשפחה ואין לי ניסיון ולאף אחד מאיתנו לא היה אני בדיכאון והמצב לא משתפר לא מסוגלת לאכול לא מצליחה לישון שבוע אחרי הלידה אמא שלי לקחה את הילד אליה בשביל שאני אשן ניסיתי להירדם ואז שכבר נכנסתי לשינה שמעתי ברחוב לייד בכי של תינוק ואז הלב דפק על 2000 ניסיתי לשכנע את עצמי שהילד אצל אמא שלי והכל בסדר ופשוט לא הצלחתי לא הספקתי לבכות לא הצלחתי פשוט לנשום,והרבה פעמים יש לי חרדות עברתי לגור אצל אמא שלי בהתחלה קצת עזר אבל היא חולה, ומרגישה שאני מכבידה עלייה למרות שהיא אף אפעם לא תגיד לי מילה המצב רוח משתנה והופך גרוע יותר מיום ליום הופכת עצבנית אני לא מכירה את עצמי כזאת תמיד הייתי רגועה ותמיד האמנתי שהכל יסתדר ועכשיו גם בזה לא מצליחה להאמין מנסה להחדיר לעצמי לראש שזה יעבור ולא מצליחה לא מאמינה לזה מפחדת להישאר עם הילד לבד כל פעם שאני נשארת איתו לבד מפחדת שיתעורר מנסה לישון במהלך היום והבכי שלו לא נותן לי מרגישה שאני חייבת לקום למרות שאמא שלי איתו ואף אחד לא חייב לי כלום ולפעמים אני כלכך מותשת ושהילד בוכה אני מתעצבנת ואחרי זה אוכלת את עצמי על זה, מתביישת להגיד או להודות בזה אבל לפעמים אני אוהבת ולפעמים פשוט לא יכולה לראות אותו והמצב בבית בכלל לא מקל על המצב מחר מחרתיים אני אפילו לא יודעת מאיפה להשיג לו אוכל נמאס לי לדאוג רושמת את זה בדמעות כבר לא יכולה לא יודעת מה לעשות ולשתף את המשפחה זו לא האופציה כי הם באותו מצב ופשוט כבר לא יודעת עם מי לדבר ולא רוצה להכביד על אף אחד עם התסביכים שלי מרגישה שאני כבר אין לי חיים וכאילו אף פעם הם לא יחזרו, סליחה על החפירה פשוט כבר את מי לשתף ..

בוקר טוב לחודש 8