משתפת מה שאני חווה כרגע בעבודה. אני בחורה שתכנס למקום העבודה לא ירגישו בנכחותי ,אני לא מהרועשות, קשה לי להתחבר לבנות, אבל אם אני מוצאת מישהי באותו ראש שלי , אני רק צחוקים איתה ודיבורים ללא הפסקה. מבחוץ אני נראית עם ביטחון ו,לא מהשקטות שלא שומעים אותם. אבל אני אוהבת מאד להיות גם עם עצמי גם שסביבי כל הבנות בעבודה יושבות יחד מדברות וצוחקות. אני אוהבת נחת רוח אני מרגישה שלדבר הרבה מעייף אותי . לא בא לי להשתנות,אבל אני מרגישה שזה קצת מפריע לי שאני כזאת, כן בא לי להיות בעיניינים ,לשבת לדבר עם כולם, אבל אני גם בחורה עייפה מהחיים. אני יכולה לספור על כף היד כמה חברות טובות יש לי. גם כשניסיתי להשתנות ולהיות יותר פעילה בסביבה זה נעצר. גם מרגישה שלפעמים שאני מנהלת שיחות עם בנות שלא באותו ראש שלי השיחה יכולה להתקע ולא לזרום , אז לפעמים אני פשוט מונעת מעצמי לדבר ולהיות נוכחת. מאד עצוב לי שאני כזאת ,אבל אני לא מוכנה להשתנות.