אתמול חזרנו מההורים שלו והראיתי לו משהו שקניתי לילד שעתיד להגיע הוא כזה הסתכל בחצי עין וחצי עין שנייה המשיך להוריד סרטים בפלאפון שלו (הוא טס היום לחופשה עם חברים), התעצבנתי על זה אבל שתקתי ועליתי הביתה. כשנכנסתי לחדר ושכבתי ראיתי שכל הרגליים שלי התנפחו וביקשתי ממנו אם הוא יכול טיפה לעשות לי מסאג להרגיע את זה, הוא אמר לי שכשהוא יסיים הוא יעשה לי. באותו רגע כל ההורמונים והעצבים שלי פשוט הציפו לי את המוח אבל עשיתי פרצוף ושתקתי, ההוא בתגובה עוד מבקש שאני יעזור לו להוריד אמרתי לו ממש לא. ואז התחלנו להקלע לוויכוח על זה שאני לא רוצה לעזור לו. המשכנו כל אחד בשקט שלו במשך שעתיים ואז היינו צריכים ללכת להורים שלו לקידוש, הוא שאל אם אני באה ואני אמרתי שלא. איך שיצא כתבתי לו בהודעות כל מה שאני חושבת, מנסה להביןןןן איך לעזאזל שמים בהולד כאבים ברגל וחוזרים להתעסק בזה אחרי שאתה מסיים את העניינים המאוד קריטיים שלו (הורדת סרטים לטיסה)!!!! הוא כמו תמיד שיש אפילו ריב קטן אחרי שנה התחיל להגיד שנמאס לו כבר, שקשה לו איתי, אפילו אמר שאני חולת נפש (דבר שהוא יודע שמדליק אותי יותר). הערב עובר והוא לא חוזר הביתה, התקשרתי לאמא שלו כמה פעמים והיא העירה אותו לחזור הביתה כי הוא נרדם שם. שחזר הוא לא דיבר איתי ובבוקר ניסה לדבר איתי ממש בקטנה אבל לא משהו רציני. שאל אם אני רוצה לבוא איתו להורים שלו לאכול אמרתי שלא והלך לבד. שוב פעם שלחתי הודעה אבל כמובן שהדברים שוב התפוצצו ואפילו יותר איים שהוא רוצה להתגרש. הדבר שהכי עצבן אותי זה שיש לחבר שלו היום יום הולדת ובמקום לספר לי על זה גיליתי דרך סטורי של החבר, הוא בטענה שלו זה שזה מובן מאליו שאני באה. רק איך מסתדר לבן אדם שאני בחודש 7 ילך למחצלות בים באוגוסט, מה אני כלב שמספרים לי ברגע האחרון???? אני מרגישה שאני פשוט מוצפת עצבים, אני כבר יומיים עצבנית ברמות!!! הוא נוסע לשבוע עכשיו שגם ככה קשה לי עם זה, הקשר שלנו בריבים מפוצץ באגו כל פעם מחדש ותמיד אבל תמיד הוא מתנהג כמו תינוק ולא מבינה שום דבר שעומד מאחורי כל צעד, תמיד מקטין ראש בכל דבר. נמאס לי כבר מהכל אני באמת לא יודעת מה לעשות