האמת שנמאס לי... הבן שלי בן שנתיים..אהבת חיי הנצחית כל עולמי! יש לי עוד קטן בן 10 חודשים ואני מכורה לשניהם הגדול שלי עם העדפה הורית קשה וקשוחה לבעלי לא שם עליי נמאס לי להתנחם בתגובות של בנות אחרות שאומרת שגם אצלן היה ועבר או נשאר ובלה בלה ... אני מוצאת את עצמי לפעמים רק בכסאחים איתו זה לא הקשר שחלמתי עליו וגם לא הקשר שכיוונתי אליו עם הילדים שלי.... זה ככה מהגיל ששולחים ידיים-7 חודשים בערך? אז מאז בהעדפה לבעלי. תחשבו כמה דחיות, כמה התעוררויות בלילה וקריאה אך ורקק לבעלי ואסור לי להרים אותו... היה איתי בבית עד גיל שנה אז כולם אמרו לי שמיצה אותי.. הוא כן אוהב אותי אני יןדעת...כאילו בגלל שהוא מכיר אותי אז מעדיף אותי על אחרים וכו.... אבל החופש הזה כשהוא איתי בבית אני שמה לב שגיל שנתיים שלו המופלא הזה אני יכןלה להגיב אחרת. הוא מגלה את עצמו ואני משתדלת לעשות איתו כל כך הרבה פעילויות !!! אני נהנית איתו המוןןן אבל יש פעמים שאני נטרפת ממנו על משהו וזה צף לי והוא תמיד בורח לאבא שלן.... כאילו אני אוויר... נניח למשל היום הוא דוחף את הידיים לאסלה ואני צעקתי דיי כבר עם זה רק בגלל שאני נגעלת!! הוא יכול להםוך לי את הבית באמת אני כל כך מאפשרת!!! הוא הופך ומסדר אחריו ואין דבר כזה לבלגן בלי לסדר או לנקות אחרי לכלוך אני לא חסרת גבולות אבל בדברים שמגעילים אותי יןצא ממני קול אחר אני ממש צועקת ונחרדת והוא הסתכל למטה לרצפה כאילו הקטנתי אותו ממש צעקתי.. הוא בכה שניה ואני ממהר התעשתתי ודברתי בעדינות וניסיתי לחבק..תמידיורדת לגובה עיניים.... זה פשוט לא היחסים שחלמתי עליהם... אני רוצה לתת לו כל כך הרבה אבל הוא לא רוצה אותי.. רק אבא אבא כל היום.... כשהוא בא למיטה שלנו לפעמים אסור לי להתקרב אליו פשוט אסור רק אבא... לפעמים בבוקר הוא מעוך אז נותן לי להיות איתו קצת במיטה אבל זהו זה מרגיש אהבה חד צדדית ממש 😆🥲 פרקתי..