היי בנות, ממש קשה לי עם בעלי, אנחנו זוג דתי עם ילדים, 10 שנים יחד, התחתנתי איתו בתור חוזר בתשובה מאוד סבבה, מקפיד על תפילין, תפילות בשבת היה לו את החיבור לרב שלו. (היום כלום) הוא בתקופה קשה (לא מוצא את עצמו מבחינה תעסוקתית) ושמתי לב שהוא פשוט רחוק מה׳ בכל צורה, וקשה לי עם זה, אני מאוד קרובה מאוד מאמינה מאוד מחוברת! הוא הגיע למצב שהוא לא מניח תפילין… וכל פעם כשאני רומזת לו הוא דואג להגיד לי את מרחיקה אותי. מה מרחיקה אותו מה הוא ילד? הוא בנאדם מבוגר אנחנו כבר 10 שנים יחד ! אני לא יכולה להגיד לו להניח תפילין? כשהתחתנו הוא דאג להגיד לי שתפילין זה א ב הוא לא מתחיל את היום בלי תפילין!!!! גם בטהרת המשפחה כשאני בנידה הוא נוגע בי חופשי - מבחינתו כבר לעשות הכל חוץ מלקיים יחסים… אני עצובה ולא יודעת איך להתמודד עם זה! מבינה שיש לו קשיים! שבתכלס הכל מושלך עליי ואני מתמודדת עם הקשיים שלו. אבל אני חושבת שעצם ההידבקות של בנאדם למשהו (כמובן שבעיני בורא עולם) מעידה על משהו, ההדבקות הזאת מראה שהוא אדם שיש לו ערכים והוא לא מוותר על דברים שחשובים לו. הוא פשוט מנותק! מסוגר בתוך עצמו… מה אתן ממליצות לי?