ההנקה לא עושה לי טוב. מהתחלה היא לא זרמה, השבוע של הגודש היה נוראייי אפפעם הוא לא לגם לגימות גדולות ויפות ולא נראה לי שיש לי זרימה טובה. הציצי שלי נהיה לא סימטרי- צד שמאל גדול וימין קטן, והוא נפול ולא יפה כמו שהיה. בכללי מרגיש לי לחץ אטומי שרק אני יכולה להביא לו אוכל, ובאמצע הלילה כואב לי לשבת ולהניק 🥵 ובמילים גסות יש הרבה פעמים שאין לי כח אליו. מפריע לי שהוא מסתכל עלי כמו קניבל שאני רק אוכל בשבילו, הוא לא רגוע עלי כי הוא קולט שאני מקור האוכל. לסיכום-ההנקה לא עושה לי טוב ויחד עם כל זה, אני לא מפסיקה להניק הוא בן חודשיים ואני עדיין ממשיכה ומרגישה על סף דכאון וזה לא פוסט של גאווה שאני ממשיכה אלא תסכול למה אני ממשיכה? בגלל מה יגידו? בגלל שאני מילא אהיה איתו בבית בחצי שנה הקרובה? למה אני לא חושבת על עצמי כמה אני אהיה אמא טובה וסבלנית ללא ההנקה? כמה המצב רוח שלי ישתפר? אוף הלוואי שאני אצליח לחשוב על עצמי בשביל הילד שלי