אני חייבת לפרוק כי אני כבר חנוקה עם דמעות בעיניים… אני כלכך מתוסכלת כועסת עצובה. כועסת על עצמי שאני לא עוזבת את האינטרנט המזויין(סליחה על הדיבור) הזה. פשוט התמכרתי ללחפש בעיות באינרנט, להיכנס לפורומים ולקרוא בעיות. אני מרגישה כלכך רע עם עצמי שאני לא מצליחה לשחרר את זה. אני אחרי קיסרי ולא נקלטת כמה חודשים, מרגישה מאוכזבת מעצמי, מהגוף שלי, עוד לאחר לידה שגיליתי שיש לי שחלות פוליציסטיות ולא ידעתי את זה כי אין לי שום תסמינים גם בהריון הראשון נקלטתי טבעי על הביוץ הראשון שבדקתי מתי הוא. לא מבינה למה הפעם זה לא הולך… אני צעירה רק בת 22 , בעלי גם בן 25 תכף 26, למה שתיהיה לנו בעיה אני שואלת את עצמי? נכנסת לפורומים כל דקה פנויה שיש לי וקוראת בעיות שאלוהים ישמור איזה בעיות יש לנשים והכי מתסכל שהן אחרי קיסרי , או פתאום קוראת על חצוצרות חסומות, הידבקויות, עוד מלא סיבוכים מהדבר הזה שנקרא קיסרי. אני מודה יום יום על האוצר שלי שיצא בריא ושלם כי התברר שהוא היה קשור בחבל הטבור וניצל בנס! אבל המחשבה הזאתי לא משחררת אותי, לא מניחה לי! אני בטיפולים פסיכולוגים(הייתי גם לפני ההריון) אבל עכשיו אין לי יכולת לשלם כל שבוע 350 שקל אז רק מתי שיוצא לי אני הולכת. אני מנסה להתגבר על החרדות והתסכול לבד. בכלל מבואסת להיכנס לכל הסיפור הזה של ללכת לברר על צילום רחם או היטרוסקופיה בשביל החצוצרות וחלילה אם יש הידבקויות. עוד מה שגם אני לא יודעת מה טוב יותר כי צילום רחם הבנתי שלא מראה הידבקויות רק מדגים חצוצרות ומעבר תקין ביניהן לרחם, והיטרוסקופיה בודקת הידבקויות אבל לא חצוצרות. כולי נשאבתי לסיפור הזה שכבר הראש שלי מתפוצץ כל היום מרק לחשוב על זה , לישון עם זה, לקום עם זה. חלום שלי בע״ה להקים משפחה עם מלא ילדים שלי ושל בעלי, צמודים אחד לשני כמה שאפשר. ואם אתן שואלות כמה פעמים ניסינו, אני מנסה כבר 4 פעמים ביום הביוץ(וודאית בביוץ לפי מעקב זקיקים). מה שכן אולי אצטרך נרות פרוגסטרון כי פתאום השלב הלוטאלי שלי קצר(מהביוץ למחזור עובר רק שבוע ולא 14 ימים). הרופא מהקופה לא מוכן להפנות לצילום רחם כי מבחינתו 4 חודשים זה לא מספיק, אבל מבחינתי כן!!! מבחינתי כן! אז למה לא לתת לי? מזה משנה לך? בהריון הראשון נקלטתי ישר אז מן הסתם שתידלק לי נורה אדומה אם לא נקלטתי הפעם ישר בביוץ ועוד אחרי קיסרי וכל הסיבוכים שאני קוראת שזה יכל לעשות. אז קבעתי תור לרופא פרטי כי אני לא מוכנה לחכות עוד. בקיצור סליחה שחפרתי הייתי באמת חייבת להוציא את כל התחושות שלי מהראש ומהגוף שלי שאולי זה יעזור לי לא לשמור את הכל לעצמי זה כבר הכביד עליי נפשית. תודה לכל מי שקראה, אם יש למישהי מה להגיב אשמח שזה יהיה רק מעודדות, מנחות, מישהי שהרגישה כמוני והכל היה בסדר.