מבינה אותך... אני בהתחלה לקחתי את זה ממש ממש קשה , לא הפסקתי לבכות ימים שלמים ופחדתי ממש שאני מזיקה לעצמי ולעוברית ואם אני יצליח בכלל לעמוד בזה כל הקושי הזה וההלם שאני בכלל בהריון כי גיליתי את הסכרת ממש בשבוע שראיתי דופק,אבל לאט לאט שחררתי התחלתי לאכול מאוזן קלטתי את הקטע שאני צריכה פשוט לאזן את עצמי וללמוד מה לאכול ומה להרשות לעצמי , הבנתי שזה יעשה לי טוב כי אני מצליחה לא לאכול דברים שאסור וגם פחות מעלה במשקל ,לא אשקר לך יש נפילות ומעידות אבל אני משתפרת ... עושה הרבה יותר ספורט ,לאט לאט למדתי את עצמי אני מצליחה להנות מההריון ושמחה על זה עם כל הקושי של הסכרת, קחי את זה באיזי אני חשבתי שהעולם נפל עלייי וכל מילה שרופאה הייתה אומרת הייתי בוכה... לאט לאט הכל בסדר זה יעבור מבטיחה לך, פשוט לשמור על רוגע נפשי כדי לא להכנס ללחץ מיותר

אוייש זה בטח הודעה לא משמחת בכלל.הנחמה שב''ה זה ניתן לטיפול ולמעקב ובעזרת ה תלדי ילד בריא ובזמן

באמת שמתרגלים לזה ואומרת לך אחת שכל שבוע במעקב בוולפסון עקב סיכון גבוה אבל בסוף נהנים מהכל !! כבר הכרתי שם חברות, צוחקת עם האחיות, נהנית מהאולטרסאונד כל שבוע , וגם הביאו לי כדורים לאזן את הסוכרת ככה שאני יכולה מידי פעם לגנוב פה ושם משהו מתוק וגם הפלוס הכי גדול בדרך כלל מיילדים בשבוע 38 ולא מחכים לסוף אז באמת שתראי את הכל באור חיובי אני ממש התרגלתי לזה ולוקחת הכל בקלות

וגם עושים לך הערכות משקל לעובר כל שבועיים ככה שאת תמיד במעקב על המשקל של העובר מבלי לפחד שאת פוגעת בו..