סתם בא לי להתייעץ עם אמהות עם נסיון :( יש לי ילד בן 4. לאחרונה אנחנו יוצאים לטיולים עם חברים שלנו, ילדים בני גילו. ואני שמה לב שהוא מאוד מאוד מובל… לא יודעת אם לומר ״מרצה״, אבל מאוד עושה מה שהם עושים, הולך אחריהם. סוג של מעתיק אותם ממש. לא משנה מי מולו.. הוא סוג של שיקוף של אותו ילד. לא קריטי לי שיהיה עכשיו איזה מנהיג או לא יודעת מה.. אבל המחשבה שאולי הוא מאוד מרצה, כדי שיאהבו אותו, כדי להתאים את עצמו. ממש מכאיבה לי. ומיד תחושת אשמה על עצמי על מה לא עשיתי בסדר. לא יודעת אם זה משהו בחינוך שלי בדרך, או פשוט טמפרמנט מולד. בסך הכל הוא כן מרגיש לי ילד עם בטחון, שניגש להכל ביוזמתו, סקרן מאוד. לא יודעת בימים האחרונים זה בלט לי במיוחד מול מגוון ילדים שונים. יש לציין שהוא ילד בכור ויחיד (גם נכד יחיד). אם זה משנה משהו…