סיפור לידה ילדתי לפני שבועיים, ביום חמישי התחילו לי כאבים וצירים כמעט כל חצי שעה, הלכתי למיון והייתי בפתיחה של 1.5 ומחיקה 90. חזרתי הביתה וקמתי ב 5:00 בבוקר עם כאבים יותר חזקים ויותר קרובים, סבלתי ורציתי לחכות עד שיתקרבו יותר ויותר.. סבלתי עד שעה 14:00 לא יכולתי יותר!!! הלכתי למיון עם פתיחה 2.5, הפנו אותי לחדר לידה וביקשתי אפידורל מראש!!! אני מציעה לכולכן לקחת אפידורל כמה מוקדם שיש. למה לסבול? באמת…? מאוד הקל עליי! נשארתי בחדר לידה ללא כאבים עם בעלי ואמא, קיבלתי תמיכה רבה והייתה חוויה מאוד טובה בחדר לידה, והצוות מדהים. בשעה 2:00 בלילה באה לבדוק לי פתיחה הייתי כבר 10 אז התחלנו.. התחלתי עם מצב רוח מעולה ונינוחה מאוד ומתלהבת, נסיתי לדחוף כמעט שעה ואז ירד הדופק לתינוק ואמרו לי לנוח, אחרי ההפסקה חזרו ונסיתי לדחוף אבל לא היה עוזר, ראו שהעור שלי מאוד רך ואני לא עוזרת לתינוק אז אמרו לי שהם צריכים לחתוך אותי או לעשות וואקום, נבהלתי והייתי מאוד מאוכזבת, חתכו אותי ובאותו רגע נכנסתי בהלם ממש, זה הרגע הכי גרוע שיש, מאוד קשה! הרגשתי את הכל, כשחתך והרגשתי בדם! אחרי החתך התינוק יצא בקלות ושמו אותו בחיק שלי, לא יכולתי להזיז את הידיים שלי. 40 דקיקה והרופא עושה לי תפירות, סירב לומר לי כמה תפירות. כשהוא תופר אותי לא הייתי בחיים, שכחתי את הכל החיבקתי את התינוק שלי והנקתי אותו. אחרי שעתיים מהלידה הלכתי לחדר, קמתי ב 5 בבוקר לבד, עם כאבים רבים והתחלתי לבכות. היתה התחושה הכי גרועה! חזרתי הבייתה לא הייתי יכולה לעמוד או לקום, התינוק רעב ובוכה, בעלי מביא לי אותו, חוסר היכולה שייתה לי הרגה אותי, העובדה שאני לא יכולה לטפל בתינוק. אמא הייתה אצלי מהבוקר עד הלילה, ביום השני בעלי הלך לישון בחדר אחר, זה נתן לי תחושה לא נעינה, שאני כל היום מטפלת בתינוק עם כאבים, בסוף היום אני צריכה חיבוק ושמישהו יטפל בי! נכנסתי לדיכאון, בסוף הדבר להעלי יש עבודה והוא צריך לישון ולקום בבוקר, אני מבינה את זה. לא הייתי אוכלת ולא יושנת טוב, ראיתי במראה מישהי אחרת, לא הייתי אני. לפני הלידה הייתי מאוד מפונקת מבעלי, מלאים באהבה וממש הייתי בגן עדן. ופתאום אפילו אני לא רואה את בעלי, הוא חוזר הביתה ב9 בערב מ 9 בבוקר. ואז יושן בחדר אחר, זה עשה לי טראומה. כשאני יושבת איתו הייתי רק בוכה, אחרי שבוע שיתפתי אותו מה אני מרגשה ואז הכל התחיל לעבור. ועכשיו כולנו בסדר♥️