צריכה עידוד! לא סובלת את חמותי בלשון המעטה- סיפור ארוך כדי לספר אבל בוא נגיד שכמעט ביטלנו חתונה בגללה- למזלי בעלי לצידי תומך בי ועם זה אני לא שוברת תראש. בהריון כל ההריון דאגה לרדת עליי עד שבעלי החליט שלא הולכים אליהם יותר בשבתות כי הייתי יוצאת בוכה! אני ובעלי 4 שנים ביחד מתוכם שנה נשואים, כל הארבע שנים התעללה בי ברמות ובעלי תפס אותה לא פעם ולא פעמיים משקרת לו במצח נחושה. מפה לשם ילדתי חודש שעבר, בשבוע הראשון של התינוק אצלי ביד חמתי הגיעה לביקור והחליטה לתת לתינוק מים! במזל עצרתי אותה (טענה שככה גידלה את ילדיה). ועשתה את זה כל פעם שבאה לביקור סהכ 3 פעמים. בעלי ואני מתכננים לבלות בשישי הקרוב כמה שעות בצהריים להתנתק מהשגרה הוא סגר לנו יום כיף, לצערי אמא שלי כפרה עליה לא יכולה לשמור לי על הילד (עוזרת לי מלא ים ים אבל קבעה משהו ממזמן) בעלי מפחד בעצמו להשאיר את הילד אצל אמא שלו למרות שאמר לי בואי נשאיר אותו כמה שעות שגם ניפתר מעניין הביקורים, אני אומרת לכן אני מפחדת פחד מוות! באמת! ומעבר לפחד, משהו באגו שלי לא נותן לי לשים אצלה את הילד רק כי תשעה חודשים שלמים של ההריון בכיתי בערימות בגללה וגם כל הארבע שנים עם בעלי. עדתה לי את המוות תמיד!!!!! אני יודעת שזה נשמע רע והיא בכל זאת סבתא של הילד אבל אני לא מצליחה לשחרר. תכף מגיע שישי ואני בדילמה ממש מה לעשות, מצד אחד בעלי ממש לא רוצה שאוותר על עצמי ושנצא (כי ביקשתי ממנו לבטל או לדחות) הוא אמר לי שאני חייבת להשתחרר אחרי הלידה ושזה כולה כמה שעןת. אבל מצד שני אני דואגת ברמות להשאיר את הילד אצלה.. מה אתן אומרות?