שבוע 32+5 - עדיין לא מאמינה שזה קורה... (פוסט פריקה) הגיעו הצרבות, הקוצר נשימה, עור הפנים שלי נראה זוועה, מלא פיגמנטציה, נפיחות, שקים בעיניים, קמטוטים... ואז גם אני מצליחה לריב עם אמא שלי כי היא משליכה עליי את האמונות שלה, אומרת לי שאני לא אצליח להניק כי יש לי ציצים קטנים וכי גם לה לא היה חלב. וזה מעצבןןןןן!!!! אין לי אנרגיות לארגון החדר של הקטני, כל פעם מנסה קצת ואין לי מצב רוח פתאום. מנסה לתחזק את העסק שלי ופשוט מרוקנת מאנרגיות, סבלנות או תשומת לב. אני פשוט לא בזה... ובואו, ממה אני אמורה לחיות? מהעבודה ה''מעולה'' של בעלי? לא שיש לי תלונות, ברוך השם שיש לו עבודה, שיש לי עבודה... פשוט עייפה שהכל בא קשה. מחזיקה דמעות כל הזמן... עייפה, מתוסכלת, הורמונלית, לבד... זהו. חח