קצת מבואסת ורוצה לפרוק כי אין לי עוד למי.. יש לי עוד מעט יום הולדת, דיברתי עם בעלי שנשאיר את הילד עם סבתא וההיתי רוצה שנשאיר את הטלפונים ונהייה יום אחד רק אני והוא, בלי אף אחד, לא צריך כלום מעבר לזה. הוא רב הזמן בעבודה קשה מאוד וחוזר הביתה לאכול ולישון ויוצא לנו ממש קצת לשבת לדבר לצחוק מאז השגרה החדשה עם התינוק, ואני מבינה את זה לגמרה. אז הוא הפתיעה אותי היום ואמר לי שהוא הזמין צימר בצפון כדי לנסוע לחגוג לי, אבל יש אבל, עם עוד איזה כמה זוגות וחברים שלו.. אני מבינה שאני צריכה להעריך את זה ולשמוח אבל זה ממש ביאס אותי, זה אנשים שגדולים ממני בעשור, אני לא מרגישה בנוח איתם וראיתי אותם אולי פעם פעמים בכללי, ואני יודעת שה״חופשה״ הזו תהפוך לסתם סיבה לשתות והם כחברים יעשו את שיחות העסקים שלהם. אני לא רוצה להגיע, אני לא אוהבת לשתות, וזה לא כמו להיות עם החברות שלי כדי לצחוק ולפטפט. אמרתי לו אחרי כמה שעות שאולי הם ינסעו בלעדי, אבל הוא קיבל את זה כבדיחה כי זה אירוני, הם נפגשים הרי בשבילי.. אולי אני כפויית טובה ומפגרת אבל כלכך לא בא לי להעביר את היום הולדת שלי ככה. אמרתי לו שאני רוצה רק אני והוא, אמרתי לו שלא צריך כלום חוץ מזמן איכות, אבל זה כניראה היה פרט שולי בשבילו 😕 איך ההיתן מגיבות לסיטואציה כזאת? תודה לכל מי שקראה עד לכאן..🤍