חייבת לפרוק!!!! חודש וחצי אחרי לידת קיסרי קשוח. הבןקר שלי מתחיל ב6, כשהוא יושן אני שואבת, שוטפת, עושה אבק, כביסות, כלים, ארונות מטבח, מקרר, חלונות ממש מרגישה שכל הזמן הכל מלוכלך וחייבת לקרצף הכל. אין לי זמן לעצמי לא ללק ,פדיקור, גילוח מי בכלל מדבר על שינה. מזל שיש את בעלי ששומר עליו בלילות ולא נותן לי לקום בגלל שהוא רואה שאני קורסת ולפחות יש לי בערך 4-5 שעות שינה בלילה ומזל שאמא שלי לוקחת אותו פעם בשבוע שאני אשן. הרגעים היחידים שאני מוצאת לעצמי זה בשירותים (גם את הפוסט הזה אני רושמת מפה) כל מקלחת אני בוכה כי אני יודעת שאני תכף יוצאת וחוזרת ללופ של חיתולים,נענועים, בקבוקים, פליטות, גזים וצרחות אימים שגורמים לי לטנטונים באוזניים. אני כל כך אוהבת אותו את העיניי הקופיף הקטנטנות המושלמות שלו והחיוך שלו שהוא רואה אותי. אבל אני מרגישה אמא ואשה כל כך רעה אני לא מצליחה להניק אותו והוא אוכל תמל, הבטן שלי נפוחה מהתפרים ואני מרגישה כמו זומבי מגעיל ומסריח. הגב שלי מתפרק לגורמים מכאבי תופת. מרגישה שאני לא נותנת מספיק יחס לאחיו הגדול. לא מצליחה אפילו להכין אוכל כי אין לי זמן ומזל שאמא שלי מכינה לנו. אני פשוט מותשת נפשית ואין לי יותר כוחות מרגישה שאני כפויית טובה שגם עם כל העזרה שיש לי שאין לאחרות אני צריכה לשמוח ולשרוד אבל לא מצליחה.