בידוד היי בנות אולי מישהי פה תצליח להרגיע אני מתגוררת עם אמא שלי שהייתה ב8 לחודש במגע ישיר עם חולה ורק אתמול גילתה את זה כמובן שכל הבית בבידוד כרגע מה שמלחיץ אותי ומפחיד אותי ברמות שאני לא מפסיקה להרגיש תנועות הוא משתולל בצורה מטורפת בלי סוף האם זה יכול להעיד על מצוקה כלשהי סימן אזהרה ? דיברנו עם מדא והם לא עזרו אמרו רק במידה של תסמינים יש ליצור קשר ומעבר לזה אין להם הנחיות מלבד הבידוד ... יש לציין שזה הריון ראשון שבוע 29 אולי מישהי מבינה ויכולה להרגיע קצת

גם לכן יש ימים שאין חשק לכלום ? אני כל היום מנקה את הבית עם ילד בן 4 חודשים אבל מרגישה עצובה מעסיקה את עצמי כדי לא להיות במחשבות לפני כמה דק פשוט נכנסצי לשירותים ולא שלטתי בדמעות הן התחילו לרדת לבד.. אני מגדלת אותו לבד לפעמים כל הדאגות עליו והפחדים גומרים אותי אני מרגישה שזה כבד עלי אני ככ מפחדת עליו שלא יכולה להפסיק לדאוג

אמהות לילדים בני שנה ועשר שנתיים שעדיין עם בקבוק מידי פעם..מה קורה בגןן שלי עדיין אוכל 3 פעצין לפחות בקבוק לפני השנצ בבוקר ובערב לפעמים השלמות של אוכל ..כן יודעת שזה לא טוב והוא כבר גדול לא צריך את זה אבל הילג אוכלל הכלל ויש מצבים שבאלו ויש מצבים שלא לא הולכת להרעיב אותו או להגיד לו אסור....בכל מקרההה מה עושים בגן הבנתי מהגננת שאם יבקש השלמה או אכל כי באמת רעב הם לא מביאיםם ואוכלים רק שכולם אוכלים...מפחדת ךחשוב שירעיבו אותו שהוא מבקש אמ אמ

הרופא רשם לי אגיסטן ונרות אני יכולה כבר מהיום בערב לשים נר ורק מחר להתחיל עם האגיסטן? כי הוא אמר נרות 3 ימים כל לילה ואגיסטן פעמיים ביום ואני כבר לא יספיק לשים פעמים

טוב אז הבטחתי סיפור לידה !!! יום שבת התחלתי להרגיש צירים , כאבי בטן וגב תחתונים. הרגשתי כמו פיפי שיצא לי . התקשרתי למוקד אמרו לי ללכת למיון יולדות כנראה זה ירידת מים וכנראה את צריכה ללדת עם הסימנים של הכאבים . הלכתי למיון לא היה לי צירים סדירים ולא היה ירידת מים . עכשיו בגלל שאני עם סוכרת הריונית אני יכולה לעשות זירוז וללדת (שבוע 39) . הלכתי על זה על הזירוז …בלון . התאשפזתי ביום שבת עשו לי את הבלון שיהיה לי פתיחה של 3 . יום ראשון בבוקר בדקו אותי היה לי פתיחה בדיוק של 3 . לא נפל הבלון אלא הוציאו אותו . העבירו אותי לחדר לידה . שם הרגשתי מזה צירים אמיתיים (ואווו כל הכבוד לבנות שלא לוקחות אפידורל אני מעריכה אתכן כפליים !!!! ) רציתי לירות לעצמי בראש . ישר ביקשתי אפידורל . האפידורל עבד יופי יופי הייתי בסטלה של החיים . ונתנו לי פיטוצין . עוברת שעה עוברות שעתיים בקושי פתיחה של חצי ס״מ . ככה היה מהצהריים עד לערב . אמרנו נמשוך עוד , שוב יום שני בבוקר פתיחה של בקושי 5 . הפיטוצין והאפידורל גמרו עלי באמת . הייתי באפיסת כוחות . ממש כאב לי . 5 בערב של יום שני בקושי פתיחה של 8 . אמרו לי שיש לי לי בצקת למטה , וגם הראש שלו טיפה עם בצקת , הוא לא יושב טוב בתעלה . האופציה לחכות 40 דקו. לראות אם יש שינוי בפתיחה או שללכת על קיסרי . אני העדפתי ללכת על קיסרי , היייתי באפיסת כוחות . הלכתי על קיסרי , לא אשכח איך פחדתי , איך רעדתי , אני כן זוכרת שהרגשתי שחיטטו בי , אבל ברגע שיצא בכיתי ואמרתי שזה שווה את כל הכאב והסבל שיש בעולם הבכי הזה שלו !!! אין מאושרת ממני . לאט לאט שתפתרו אותי התחלתי להרגיש יותר את הניתוח, איבדתי שם הרבה דם, ישר הרדמה מלאה . אחרי שעתיים של ניתוח שעברו בהצלחה שמו אותי להתאוששות . כשהתעוררתי בעלי ואמא שלי ישר באו אליי בבכי ״ את לא מבינה מה עשית לנו ״ ואני בוכה גם . לקחו אותי למחלקה שם אני רואה בבירור את האוצר היפה הזה , התחלתי לבכות ישר . איזה אושר אין לתאר . אני ובעלי התחלנו להתווכח איך נקרא לילד ואני בכלל מסטולה מתה ( בעלי תיעד הכל כמובן ) . והכאבים שהיו לא אשכח אותם לעולם . אבל יכולה להגיד שלג הכאב הזה היה שווה בסוף , אין כמו האוצר המושלם הזה ❤️❤️❤️❤️

רעיונות לארוחת ערב קלילה וטעימה?