חייבת לפרוק כולי בוכה 😭😭😭 הכל התחיל באמת משטות קטנה, משחקי כבוד ואגו. אני מתכננת לעשות שטיפה ומבקשת מבעלי להיות עם התינוק לשמור עליו שלא ירד לריצפה בזמן שאני שוטפת. ביקשתי ממנו לשים לילד לולי והוא במקום שם לו שירים בלועזי. אמרתי לו לשים לו משהו שמעניין אותו ולא התייחס אז באתי ושמתי לילד. הוא התעצבן עזב את הילד יצא למרפסת. ואז בערך שלושת רבעי שעה לפני שקיעה. שיא הלחץ ועוד אנחנו מתארחים, צריכים לצאת נסיעה של כמה דק. קיצר עשה פרינציפ אמרתי סבבה פרינציפ? עד הסוף אני לא באה איתו להתארח. שילך לבד. אירגנתי פלטה ובאתי להדליק לי נרות שבת. התחיל לשפוך לי מים על הנרות שבת עם נטלה שלא יידלקו ולקח לי את הפלטה לחדר. אמר זה שלי! אל תיגעי!! לקחתי את זה חזרה בלי עצבים בשיא האדישות והתחלתי שוב להדליק נרות. הוא התחיל לעשות רוח לנרות אז עמדתי ממול וגוננתי כזה כדי שלא יתכבו לי. אז לקח לי 2 עוגות שעוד רק הכנתי והתחיל לקפל את זה אמר שזה הולך לפח.. פוגע ממש, אבל לא התייחסתי. הדלקתי נרות שבת שמתי לחם על הפלטה וכאן הוא התחיל להבין שהוא חייב לצאת כי כבר 10 דק לפני שקיעה והלך עם התינוק, בלעדיי. כאילו הוא לא יונק ולא צריך את אמא שלו, אבל סבבה. התעלמתי אמרתי שיהיה לו בכיף. קיצר שטפתי את הבית נכנסת להתקלח פתאום דפיקות בדלת בעלי מבקש טיטולים לילד ... אה פתאום הוא צריך את הבית. קטע. חשבתי אתה מסתדר. עוד לקח את התינוק עם חולצה ומכנס קצרים כאילו אין רוחות של ערב בחוץ. בקיצור, אבא אחראי מאוד שמסתדר בלעדי אישתו ברוך השם. דפק והלך. יצאתי מהמקלחת עשיתי סעודה לבד התינוק לא כאן בעלי לא כאן. הם חזרו ב12 ורבע בלילה! חזר ושם לו את המשטח פעילות של התינוק בסלון, אמרתי לו שאני צריכה את זה ללילה כי לפעמים התינוק משחק על זה כשלא נרדם ואז אני מחזירה אותו לישון. קיצר התעלם באלגנטיות. זה היה מעצבן! מאוד! ההתעלמות הזאת. שם ראש הלך יעני לישון. התבאסתי אז סגרתי לו את המזגן ופתחתי את של החדר. התבאס שיהיה לו חם ולא יצא לו כלום מלהיות בסלון אז בא בכעס לחדר ולקח את הילד. הילד צורח צרחות משעה 12 וחצי עד 1 ורבע, צרחות. אבא שלו לא מצליח להרדים אותו. הטיטול של הילד עמוסס והוא לא מחליף לו. הילד רעב ואין לאבא שלו חלב להניק אותו ואין לו מחשבה אוליי להאכיל אותו במבה או ירקות שיש לו מוכנים במקרר. הילד צורח ובעלי לא מסכים לי להתקרב אליו. אז באתי לסלון האכלתי את הילד חתיכות של עוגה כי ידעתי שלהניק הוא לא ייתן לי האיש הזה. בעלי קלט כשהוא חצי ישן שאני מביאה לילד לאכול התעצבן והסתובב עם הילד לקח אותו מתחתיו יעני אליו כזה והוא שכב חצי עליו. הילד צורח רעב ומפוחד בעיקר לא מבין מה קורה שם. כאן כבר זהו, התעצבנתי! זה מעצבן! אם אתה לא מצליח לטפל בילד תביא אותו לאמא שלו! הילד לא אמור להיות בינינו במריבות שלנו! ממש לא! מסכן... לא עשה כלום. ממשיכה בסיפור; הילד צורח צרחות לא מבין למה אבא מעליו ואמא מנסה לקחת אותו. אז הסברתי לבעלי שהילד רעב וצריך לאכול. לא הספקתי אפילו לספר לו שגם טיטול שלו כולו עמוס וקר לו ולכן הוא לא נרדם. בעלי התחיל לצרוח צרחות אימים של נשר שמגן על הילדים שלו. צרחות של תעזבי אותו! אל תגעי לי בילד שלי! איפה היית עד עכשיו? אמרתי לו עזוב את הילד, הוא לא קשור לוויכוחים שלנו. ילד צריך את אמא שלו זה מציאות. אני צריכה להאכיל אותו! קיצר כל הזמן הזה והוא מעל הילד מגונן עליו שאני לא אגע בו! זה היה מעצבן! הילד רעב קר לו מסכן חסר אונים ואבא שלו מעליו אז בכלל... הוא לחץ עליו ממש עם הגוף שלו. התעצבנתי וניסיתי לקחת את הילד בכוח. דחפתי את בעלי ממעל הילד כדי שייתן לי אותו ואין, הוא מכאיב לילד מחזיק אותו בכל הכוח. והילד מבוהל כולו צורח. תפסתי את בעלי חזק מהגב, נשאר לו שריטות גם בצוואר ואין! הילד מתחתיו צורח צרחות אימים. באיזשהו שלב פשוט התייאשתי והלכתי לבכות בחדר. בעיקר מ *מצפון* שהכאבתי לבעלי פיזית אבל לא מצאתי דרך אחרת לגונן על הילד. לא מצאתי. וגם זה לא עבד. דיבורים בכלל לא הזיזו לו. הלכתי לחדר נעלתי על עצמי ואז הוא נזכררר שהילד רעב אז נתן לו במבה והילד נרגע. הטיטול שלו עדיין עמוס, ניראה מתי יחליף לו.. עכשיו שעה 1 וחצי... מה אתן אומרות על זה?