פריקה ריגשית קצת... אולי יחפור פה טיפה אבל רוצה לשמוע את דעתכם... יש לי בן זוג 6 שנים כבר היום אני בת 22 אז ככה שהכרנו שהיתי ממש ילדה הוא גדול ממני ב6 שנים. כמעט ואפעם לא הזתדרנו אבל היתה אהבה מטורפת כזאת שממש אם היה משהו לא בסדר הייתי מתעוררות בליחות עם תחושה שיושב לי פיל על החזה והיתי בסוף מגלה שבאמת משהו לא בסדר והיו תקופות ממש קצרות שהיה לנו טוב ואז ריבים פרידה וחוזרים ככה בשנים האחרונות.. בשנה האחרונה הגענו למצב שלי כבר נמאס ממש התנתקנו לתקופה של כמעט 8 חודשים שבתקופה הזאת כבר הכיר מישהי והיו מיועדים להתארס.. שבוע שבועיים בערך לפני האירוסים יצא לנו לדבר ואז להפגש ואז פגישה גררה עוד פגישה וככה בעצם המשכנו לצאת בשושו יש לציין שבתקופה הזאת כן היה מביא אותי להורים אבל אחיות שלו לא הכי היו מתות עליי לא יודעת למה אפעם גם לא יצא לנו ממש לדבר והרבה פעמים היתי מרגישה שמסתיר אותי ועם ארוסתו אני רואה שאחיות שלו עדין בקשר איתה ויודעת שהיו מדברות המון.. מפה לשם ביטל את האירוסים ויצא מצב שחזרנו וגם אז לא סיפר לאף אחד שחזרנו. יש לציין שבכל השנים תמיד דיברנו על הילדים ותמיד אמר כמה הוא רוצה . לאט לאט שאחיות שלו ניסו לשכנע אותו לחזור לארוסתו הוא סיפר להן שחזרנו או לפחות זה מה שאמר לי. ושוב בכל השנים שדיברנו על יחדים לא נקלטתי כבר הינו בטוחים שיש בעית פוריות מפה לשם ביוםהולדת שלו בינואר טסנו לחול ואחרי שבועיים בערך גיליתי שאני בהריון כבר שבוע 6. הוא סיפר לאמא שלו ושוב ככה הוא אמר לי.. לי היה מוזר שאמא שלו לא ניסתה ליצור איתי קשר או להגיד מזל טוב ולא יצא לי לראות אותה בכלל. בכללי הוא אדם קשה קשה מאוד ומלא עצבים זאת אחת הסיבות שהחלטתי שנמאס לי בפרידה הראשונה שלנו ואחרי ההריון חייבת להגיד שהוא באמת נרגע פחות עצבים ראיתי השתדלות מהצד שלו אבל לפעמים לא היה מתחשב במצב שלי שכבר לא כלכך באלי לצאת ומתעצבנת מכל דבר וחסרת סבלנות מפה לשם סופש האחרון היתי בלי מצב רוח רק רציתי שיחזיר אותי לבית וראה שאין לי מצב רוח וניסה לשאול מה קרה ואמרצי לו ששום דבר מיוחד פשוט אין לי מצב רוח וחשק מטורף לבכות ורוצה הביצה כמובן שהגעתי הביתה חיםש תירוץ לפתוח איתי ריב אמרצי לו שאין לי כוח לזה יותר ואמר שאם לי אין כוח אז הוא הרים ידיים ופשוט חסם אותי הייתי בהלם אסל האמת לא התרגשתי פשוט דאגתי למחוק את המזפר שלו מכל מקום שקיים וזהו... חשבתי שמאז שגילה שיהיה לנו ילד הוא השתנה לגמרי אבל מרגישה שאני טועה וכמה שרציתי את ההריון הזה מתחילה להרגיש שזאת היתה טעות לעשות את זה איתו מכל הבחינות מזמן כבר לא מרגישה מאושרת איתו אבל תמיד היה משהו שמחזיר אותי אליו ומושך אותי אליו.. עכשיו כבר שבוע שלא מדברים לא מנסה ליצור איתי קשר וגם אני לא אפחד לא מנסה לקשר בינינו יש לו 4 אחיות אין לי מושג אם הן בכלל יודעות על ההריון או על המצב ובמידה וכן הן צריכות להבין מזה ולדבר איתו לפחוצ אבל פשוט הרגשה שאפחד לא סובל אותי שם ואני בעצמי לא מרגישה בנוח בסביבה שלו... מעניין אם זה החודשים הראשונים של ההריון וכל המצבי רוח או שזאת המציאות שנקלעתי אליה למרות שאין לי שום בעיה לגדל ילד לבד אבל אני יודעת שהוא לא יעשה לי חיים קלים וירצה את הילד אליו...

שאלה חשובה עם אין לי מעקב הריון לא יעשו לי בעיות בלידה ?

ארוחת בוקר המבורגר

פורקת מאז שילדתי אני לבד עם הילדה (כבר חמישה חודשים כמעט) , אף אחד לא עזר ולא עוזר לי בכלל ! בעלי עובד בכפולות ואימא גם .. אין לי זמן לעשות משהו בבית כי הילדה כמעט לא ישנה במהלך היום ערימות של כביסות בצד , הרצפה מלוכלכת , מבשלת פעם בשבוע אולי שלא לדבר על המצב הנפשי שלי אחרי שחודשים לא עשיתי גבות , שפם , לק או משהו שייתן לי הרגשה שאני אישה ! אימא כל סופש מציעה לקחת את הילדה לשעתיים ו"שוכחת" .. עד מתי המצב הזה ? דיי כבר!

היי בנות באיזה שבוע/ חודש התחלתם להרגיש כבדות ולחץ כזה בבטן התחתונה ?

התור היחיד שהיה פנוי לסקירת מערכות מוקדמת (לרופא שרציתי) יוצא בשבוע 16+6. זה ממש על היום האחרון שאפשר לעשות. נראה לכן נורא או בסדר?