לבנות.שמפחדות מהעמסת סוכר תכנסו היום עשיתי הבדיקה הגעתי ב 7 וחצי עם חצי לימון שתיתי כמו גבר :joy: טעם של לימונדה טיפה מתוק לא משהו שאיפשר לשתות.. חכיתי שעה ואחרי זה בדיקת דם חזרתי הביתה בלי בחילות וללא כאבי ראש ולא יודעת מה.. ועוד משהו יום לפני אכלתי ממתקים וביסלי גדול :joy::joy: ו 2 לחמניות ובפלוות :blush: ועברתי כמו גדול ב מבחן ציון של 127 חחחחח

בלי עין רעה ישן כבר שעתיים וחצי אף פעם זה לא קרה.. תמיד ישן 40 דקות או שעה וחצי גג.. מה עושים? מעירים? שלא יחגוג לי בלילה 😯

פקק רירי דחוףףףף שבוע 39 האם זה נראה כמו הפקק?

בנות אני שבוע 21 ואני מרגישה בעיטות כלפי מטה ואפילו מאחורה ,כאילו הבעיטה היא כלפי הנרתיק ,זה מוכר למישהי ?? זה לגיטימי לשבוע 21 או שזה כל ההריון מרגיש לפעמים ככה ?

למען כל הנשים שכדי להביא חיים עוברות גיהנום ,שמפסיקות לחיות 9 חודשים, שמקיאות ללא הפסקה שמובחלות 24 שעות ביום. שביום מחכות ללילה ובלילה מחכות ליום. שסופרות 9 חודשים שהם 40 שבועות שהם 280 ימים שהם 6720 שעות שהם 403200 דקות שהם 24192000 שניות. שסופרות שניה ועוד שניה ועוד שניה עד לסוף. שמפסיקות לחיות ,שלא רוצות לחיות , שמרגישות גוססות ,שלא יכולות לאכול ,שלא יכולות לשתות -אפילו לא כוס מים אחת, שלא יכולות להריח. ( ידעתם שלמים יש ריח?) שלא יכולות לגעת או להתקרב למים ,שלא יכולות להתקלח ,לצחצח שיניים, להסתרק, להתלבש, שלא יכולות לקבל חיבוק, להתקרב ,להריח ,שלא יכולות לדבר, שלא מצליחות לנשום . שצריכות לנשום לאט לאט כי אחרת הן לא יצליחו לעצור את ההקאה וכבר אין מה להקיא ,ידעתם שאפשר להקיא כלום? שהקיבה ריקה וכבר מקיאים את כל מיצי הקיבה, שכבר אין שם כלום ,אז מקיאים הקאות יבשות ,אויר. והושט כבר פצועה ומקיאים דם. שכבר לא זוכרות מי הן ומה היו לפני. שמתגעגעות לעצמן. שמתייבשות וגוססות וכבר לא יכולות ,ומקבלות עירוי,שהגוף כבר לא מקבל כלום ושצריך לתת לו את כל הדברים החיוניים כדי להמשיך לחיות- מלחים ומים ונוזלים ועירוי ברזל. ואז קצת קצת מתאוששות ושוב מקיאות ומרוב הקאות מתפוצצים נימי דם ונדפקות השיניים ויורדת השמיעה. והנפש כבר לא יכולה והיא נהיית עצובה עצובה. ובכל זאת נלחמות כי הן יודעות שבסוף שהכל יגמר הן יקבלו את המתנה הכי שווה בעולם והן מוכנות לסבול בשביל זה בששת ההריונות הראשונים לפני שידעתי שיש לדבר הזה שם ,חשבנו שאנחנו לבד בסיפור הזה, שאין עוד נשים שעוברות את מה שאני עוברת ,שאף אחד לא באמת יכול להבין את מה שאנחנו עוברים, יש כאלה ששלחו אותי לפסיכולוג, יש כאלה שניסו לעזור עם עצות מסוגים שונים .הלכתי למלא מטפלים ,כאלה שחשבו שאני סתם מפונקת .שאני כותבת יש כאלה הכוונה גם אנשים שהיו קרובים אלינו וגם אנשי רפואה שלא היה להם מושג מה זה . לשמחתי לפני ההריון השביעי נחשפתי ברשת לקבוצה של נשים שלצערי עברו ועוברות את מה שאני עוברת ל”דבר ” יש שם – היפארמזיס גרבידאום. יש עוד נשים שמבינות אותי יש קבוצת תמיכה מופלאה. ההריון הזה לא היה קל יותר התופעות היו אותן תופעות אבל דבר אחד היה שונה , היתה לנו תמיכה נפשית שלא היתה לנו קודם, נשים שהבינו בדיוק את מה שאני עוברת. שבזכותן ההריון האחרון היה טיפה יותר נסבל שהוא היה קצת פחות גיהנום בשבילי. היום ה-15 מאי- יום המודעות להיפרמזיס גרבידרום בחרתי לספר לכן את הסיפור שלי כדי שתדעו שתכירו שתבינו. אם אתם מכירים אישה הריונית שאין לה יותר כוח לכלום, שמקיאה בלי סוף, שכל היום יש לה בחילות. שהיא כבר לא האישה שהכרתם קודם. אל תטיפו, אל תסבירו לה שהריון זו לא מחלה שזה עובר. אל תתנהגו כאילו הכל בסדר. תעזרו, תאספו, תכילו, תבינו שכרגע היא ממש באמת בסוג של גיהנום. תשלחו אותה לקבוצת התמיכה הכי מדהימה שיש – אנחנו לא שופטות ,לא מעירות רק מחבקות מקשיבות ומנסות לעזור במה שאפשר. היפראמזיס גראבידרום - קבוצת תמיכה

שכחתי בטעות את הקופסא של הנוטרילון פתוחנ לשעה וקצת. זה נורא??