טוב אז סיפור הלידה שלי, לא ללידה ראשונה!!! אתמול הגעתי למיון עם הפרשה דמית, בדקו אותי אמרו לי פתיחה של 1.5 והחזירו אותי לבית, טוב, חזרנו, אכלנו טיפלתי בילדים, בינתיים הפסיקו לי ההפרשות כאילו לא קרה כלום בבוקר. בארבע לפנות בוקר מרגישה צירים כל 10 דקות מחכה שיתקדם והצירים יצטופפו, ככה עד 8, בינתיים בעלי פיזר את הילדים לקייטנות, ופתאום התחלתי להקיא ,בלי סוף בעלי ממש נלחץ אמר לי עכשיו יוצאים, התקלחתי ויצאנו, אמרתי לו בטוח לא זז כלום יש לי צירים כל 10 דקות, הגענו למיון בודקים אותי פתיחה 3.5 מהר לחדר לידה, בודקת אותי אומרת לי 6. אמרתי למיילדת שאני מסוגלת לסבול את הכאב של הצירים אבל בגלל שיש לי עבר של שליה נעוצה אני לא מוכנה לקחת סיכון וחייבת אפידורל. היא מסכימה איתי וקוראת למרדים, הגיע מרדים מתמחה, 3 פעמים ניסה להזריק לי ולא הצליח, צרחות של החיים, כמעט אמרתי לו עזוב, אני אלד בלי.. בסוף הוא קרא לרופא מרדים שהכניס לי בשניה את המחט. תוך כדי אני מרגישה לחץ מטורף למטה, המיילדת בודקת אותי כשהם מסיימים עם האפידורל אומרת לי את בפתיחה של 8 אבל יש האטות חמורות בדופק, את חייבת להתחיל ללחוץ, ואני לוחצת בלי השפעה של אפידורל ותוך כדי המיילדת מכניסה את היד כדי להוריד את הראש לתעלה.. זה כאבים לבכות... מסתבר שהאטות לא היו סתם, הוא יצא כשחבל הטבור כרוך סביב הצוואר ,הבטן והרגל!! שמו אותו עלי בינתיים היא מנסה להוציא את השליה ולא מצליחה, מחכה כמה דקות בינתיים שוקלת אותו ומלבישה, מנסה להוציא שוב לא יוצא.. מחכים עוד כמה דקות מנסה להוציא ו.. השליה יצאה אבל חסר לה חלק... ואני בסרטים שרק לא בא לי ידיים פנימה, אני אומרת לה שאני עדיין מרגישה את האיזור שם, היא הוסיפה לי עוד מנה של אפידורל וקראה לרופא שינה להוציא את השליה ידנית... כאבי תופת שלא מאחלת לאף אחת, בסוף יצא הכל ב"ה. והתינוקי שלי שוקל 3.300 של סיפור מטורף וחוויה גם אם קצת מוזרה לכל החיים.