טוב אני חייבת לפרוק .. אני מרגישה שכל החיים האלה זה כמו מרתון מגיל קטן 13 אני זוכרת את עצמי עובדת קשה מאד כדי לא להחסיר לי מעצמי כלום הייתי תמיד עצמאית ואחראית הייתי יוצאת נהנת בתור נערה תקופה שאני בחיים לא אשכח !! פתאום הגיע גיל 20 שאת מתחילה לחשוב יאלה אולי אני מוכנה לחתונה ודברים כאלה אני עדיין ילדה חשבתי שיצאתי ונהנתי מספיק כדי להיות בשלה לנישואים בגיל 21 מצאתי את עצמי מתחת לחופה גיל 22 ילדה מתוקה ומהממת עכשיו אני בת 23 וחצי בהריון שני ברוך ה׳ אני לא מתלוננת על מה שיש לי היום פשוט אני מרגישה שרצתי מהר מידי חשבתי שאני יודעת מה טוב לי שאני מספיק בשלה … היום אני מסתכלת אחורה ואומרת לאן רצתי? כל החיים לפני אני עדיין בחורה צעירה שמרגישה שהחיים סוג של נעצרו כרגע אי אפשר להתכחש למצב שילד זה באמת מגביל .. לא משנה כמה אנחנו עובדים כל הכסף הולך רק ההוצאות של הבית אין הנאות אין טיולים אי אפשר לנשום עד סוף החודש הכל יקר היום ואפילו לעשות לי את הלק בחודש אין לי .. ואני מרגישה מעצור אחד ענק בחיים שלי שכל בשמחת חיים ירדה שכבר הכל זה שגרה משעמת שחוזרת על עצמה , באלי לחזור לחיות כמו ליפני להנות מהרגע חופשות זה כל כך נחוץ לנפש !! אבל רק לצאת למקום מסכן במדינה שלנו כבר מצריך אותנו אלף שקל ומעלה .. זה מעייף זה מתיש והכי עצוב זה גורם לי להרגיש ריקבון בלב😕