וואי חייבת לפרוק! אני כבר בשיא העצבים. התחלתי עבודה חדשה לפני כמה שנים (לא הרבה) תוך כדי שסיימתי את התואר. בשנה הראשונה עבדתי 30 אחוז משרה ומאז אני עובדת בין 110 ל- 120 אחוז משרה. כבר בשנה השנייה שלי קיבלתי תפקיד (סוג של קידום). השנה נכנסתי להריון דיי מוקדם בשנה. 3 חודשים אחרי שכבר דיווחתי בעבודה על ההריון (הראשון, ביי דה ווי) בערך חודש שישי, בעבודה הציעו לי תפקיד נוסף (סך הכל 2 תפקידים חוץ מהעבודה שלי בשוטף) שניהם בתחום הניהולי. בדרך כזו או אחרת, נרמז לי שהם לא רוצים שאקח הארכה לחופשת הלידה. שתבינו שאין לי עזרה, זה רק אני ובעלי בעסק. אמרתי להם שזה לא הגיוני לבקש ממני דבר כזה במיוחד כשאני עוד לא יודעת לאן אני נכנסת.. אמרתי להם שנגיד ולא אאריך בהרבה, אבל אולי אצטרך כמה שבועות אקסטרא לסגור כל מיני עניינים והם אמרו סבבה, אמרתי שאם ככה אני אחשוב על זה. בקשו ממני תשובה תוך כמה ימים (נקבו גם תאריך) ואז התקשרו יומיים לפני כדי לבדוק אם יש לי תשובה! אז אמרתי להם שכן ואני מסכימה (והדבר שגרם לי להסכים זה שיהיה לי קצת מעבר לחופשת לידה בסיסית). מפה לשם דיברתי עם המחליף שלי, שהסכים לכך בגלל שנאמר מולו בשיחה שזה רק ל3 חודשים במקומי ואז התברר לי שהם בונים על זה שאני חוזרת על היום של סוף החופשה. אני אפילו לא ילדתי עדיין! אני עוד לא מספיק קרובה ללדת! ואם אלד בשבוע 42?! איך אתם מתחייבים בכלל בשמי? על נושא כזה רגיש! בקיצור הבהרתי למחליף שזה לא נכון, ואמרתי שאני מתכננת בערך שלושה שבועות יותר כי אני רוצה למצוא מסגרת טובה ולא להכניס תינוק לפני גיל 4 וחצי חודשים למסגרת. ואז, זימנו אותי לשיחת בירור! עם דרג הנהלה (סוג של זוטר בהיררכיה)! כדי להבין תאריך מדויק. כשלא נתתי תאריך מדויק, והסברתי א. כל מה שכתבתי לכם עד עכשיו, שיחררו אותי מהשיחה, וכמה ימים אחרי זה פנה אליי מישהו מעליהם כדי לבדוק את אותו הנושא. חזרתי על זה כמו מנטרה, שאני מתכננת לחזור אחרי 4 וחצי חודשים, שאלו למה, ואני-מפגרת, עוד מסבירה את השיקולים שלי כאילו אני חייבת דין וחשבון. השיחה נגמרה באותו מצב כמו השיחה הקודמת, ושוחררתי. ואז, אני מקבלת זימון לשיחה מחר עם דרג הנהלה בכיר, ובטח כל המשוחחים עד עכשיו גם יהיו, בשביל אותה שיחה בדיוק! אני אוהבת את העבודה, המקום והאנשים שעובדים איתי, אני מוחמאת מזה שרוצים אותי בעבודות ניהול ושמעריכים א העבודה שלי ואני לא רוצה לוותר על זה, אבל זה נהיה קשה מידי, חוצה גבולות מידי, ואני רוצה גם להיות אמא טובה! אני מפחדת ומרגישה כאילו התינוק עוד לא נולד וכבר אני מנסה למצוא דרכים להיפטר ממנו כדי שאוכל לעבוד בגלל כל הלחץ הזה מהצד שלהם. אני כבר אובדת עצות. מפחדת ממה שיהיה בשיחה כי אני לא רוצה להפסיד את המשרה, אני גם לא רוצה להצטייר כמישהי שאין לה מוסר עבודה, ומצד שלישי זה התינוק שלי! זה הכי חשוב! יותר מכל עבודה בעולם! אני בדוק אבכה מולם מרוב הורמונים ותיסכול, וגם את זה אני לא רוצה לעשות. טמטמת אחת גדולה😔😪😪 תודה למי שהיה לה כוח לקרוא, ואולי גם להגיב.. פשוט עזר לי לכתוב הכל