אני רוצה להתגרש. לא יכולה לסבול יותר את בעלי אני חודשיים אחרי לידה ומרגישה מרוסקת נפשית לפני שילדתי בעלי רצה שנעבור לגור אצל ההורים שלו שיעזרו לנו וגם שנוכל לחסוך לא הסכמתי וכמעט נפרדתי ממנו בגלל זה כי כבר חיינו איתם וזה לא נגמר טוב בסוף בשביל שלום בית הסכמתי אבל ידעתי בלב שזה יעשה רע מאוד וכך היה אמא שלו לא הפסיקה להתערב באה ללידה שלי למרות שלא רציתי אבל עשתה מה שרצתה וסתמתי את הפה בחרנו שם לילדה היא התנגדה בתוקף כי זה שם בלי משמעות ולא נשמע יפה בעינייה וצריך שם יהודי ואמרה שתקרא לה בשם שהיא תרצה(שהיא בכלל חיה בסרט) אני ובעלי היינו רבים המון עד שבסוף הסכים שנצא מבית ההורים שלו אנחנו גרים לבד כבר שבועיים אבל המצב מחמיר הוא כל הזמן רוצה ללכת להורים שלו כי משעמם לו בבית ואני לא רוצה להתקרב לשם אני עצמאית וחזרתי לעבוד חודש אחרי הלידה מרוב שלא היה לי טוב שם וחיפשתי לברוח העיקר לצאת משם בזמן האחרון נהיה לבעלי דיבור ממש מגעיל משפיל ולא מכבד כבר כמה פעמים שהוא פלט מהפה שלו כמה מילים שהתייבשתי ובכיתי כי לא האמנתי שיגיד דברים כאלה גם ליד המשפחה שלו וגם לבד כשהיה מדבר ככה ליד המשפחה שלו הם היו אומרים לו שירגע שהוא מדבר לא יפה שיבקש סליחה שככה לא מדברים לאישה אחרי לידה השבוע הוא זרק עוד משפט באוטו שהייתי בהלם הוא אמר כל ה11 שנים שאני איתך לא שמעתי ממך משהו אחד חכם רק טמטום ופיגור יש בך אין בך שום תועלת אני באמת חושב שאת מפגרת אולי יש לך בעיה רק שזה לא יעבור לילדה מאז אני לא רוצה לדבר איתו הוא ניסה להתחנף כמה פעמים אבל אני ממש קרה אליו כל פעם שמתקשר שאני בעבודה אני מדברת קצר ולעניין ומיד מנתקת מקודם הוא התקשר שוב להגיד שהוא קונה לעצמו טלפון חדש ואת שלו הוא מביא לי כי שלי מפסיק לעבוד ואני מפחדת להשאר בלי טלפון בכלל ושוב התחיל להגיד אם את תהרסי את הטלפון הזה את תלכי תעבדי משק בית אני לא קונה כל יומיים טלפון חדש רק בגלל שאת שוברת אותם (הטלפון הזה אצלי כבר 3 שנים) וביקשתי שיפסיק להגיד את זה והוא המשיך אין בך תועלת רק הפסדים את רק מבזבזת לי כסף כאילו חסר לי הוצאות לא יכלתי לשמוע יותר וניתקתי שלח לי הודעות שאם יש לי בעיה פסיכיאטרית שאלך לטפל בזה או שאתאבד שנמאס לו מהיחס שלי והוא לא ישאר עם ממורמרת כמוני אמרתי לו שאני רוצה להתגרש ואמר ששמח ויום ראשון שנלך לרבנות אין כוחות כבר מה אני לא נותנת לו וויתרתי על כל החיים שלי בשבילו עברתי לעיר אחרת בשבילו אין לי פה אף אחד ובמקום לתמוך בי להיות שם בשבילי כי אולי באמת קשה לי נפשית אני בכלל חושבת שאני בדיכאון אחרי לידה כי גם בילדה אני פחות מטפלת מרגישה שאני לבד שאף אחד לא מבין אותי נמאס לי כבר בא לי לקחת את הדברים שלי ולעוף מפה לעבור למדינה אחרת רק לא לראות את הפרצוף שלו יותר