נראה לי שזה פוסט פריקה🙈 חייבת לדעת אם יש עוד מישהי שנמצאת במצב שלי... אני סטודנטית לתואר ראשון שנה ראשונה וזאת פעם שניה שהתחלתי תואר ראשון אחרי שלא הצלחתי פעם קודמת. וגם הפעם, ממש ממש ממש קשה לי, אני לא מתרכזת, לא עושה מטלות ולא מרגישה שבאמת אכפת לי מהלימודים וזה מתסכל אותי ממש, ברמות קשות. אני נורא רוצה להצליח, למצוא עבודה טובה, לא לחיות מהיד לפה. כרגע בעלי המפרנס העיקרי והכמעט יחיד וזה קשה לו. זה לא שחסר לנו. ב"ה תמיד מצליחים להסתדר וחיים בטוב. אבל חשוב לי שגם אני אצליח ואהיה גאה בעצמי, לדעת שהצלחתי להביא למשפחה שלי את החיים הכי טובים עבורם. אבל הלימודים האלה כל כך מכבים אותי אבל אני עדיין מנסה להילחם בזה. אני חושבת שבעיקר בשביל בעלי, הוא מאוד רוצה בהצלחתי וקשה לו מאוד כשהוא רואה שאני לא דוחפת את עצמי להצליח. קשה לי המחשבה שאני מאכזבת אותו, זה גורם לי צער מטורף. אני מאוד רוצה שישמח, אבל יודעת שאם לא אצליח לעבור גם את השנה הזאת זה יכאב לו, כי בנוסף לאכזבה שאני לא הצלחתי, הוא מאוכזב מזה שכל הכסף של השנה הזאת הלך לפח. זה גורם לי להרגיש חרא ממש ואני באמת מנסה להבין למה אני כל כך דפוקה שאני לא מצליחה ללמוד כמו כולם. מבחינה שכלית אני יודעת שאני מסוגלת, מנטלית זה פשוט לא עובד. אני פשוט כועסת על עצמי שזה המצב ושהדרדרתי כל כך נמוך😔 מישהי גם עוברת את כל הדבר הזה עם הלימודים, הייסורי מצפון והאכזבות מחוסר ההצלחה הזה?