חייבת את עזרתכן ומקווה שמפה אצא עם תובנה.. מי שיכולה לקרוא עד הסוף בבקשה.. אז ככה אני חודש 9, בצער גדול אמא של האקס שלי, שאיתו הייתי כמה שנים (לא היינו נשואים)- נפטרה ביום שלישי האחרון. אמנם היינו ביחד לפני כמה שנים וזה נגמר דיי מזמן ומאז אני נשואה ברוך השם באושר לבעלי הנוכחי, ואנחנו מצפים בקרוב מאוד לילדה, אבל עדיין בלב אני מתאבלת על האישה הזו, היא הייתה נורא קרובה ללבי, גם לאחר שכבר התחתנתי עם בעלי היא תמיד הייתה לי במחשבות, בתת מודע ובהמון החלטות ומצבים בהם הייתי. היו גם מספר פעמים שיצרנו קשר לראות מה נשמע, והיא תמיד פרגנה לי גם כשהמשכתי הלאה. המוות שלה כאב לי כל כך. בשניה שנתקלתי במודעת האבל לא הפסקתי לבכות ופשוט חטפתי שוק מטורף. היא הייתה צעירה ואישה כל כך טובה שנכנסה לי עמוק עמוק ללב. וכל כך כואב לי שהאקס שלי, שגם בן אדם כל כך טוב, צריך להתמודד עם כזה דבר, הוא היה לגמרי ילד של אמא ואי אפשר להאמין שהיא נפטרה ככה פתאום. בקיצור, אני חודש 9 לכן לא יכולתי להגיע להלוויה. אבל יש שבעה, ועשיתי החלטה כזו עם עצמי שאם אלך לנחם זה לא יהיה בהתחלה של השבעה אלא לקראת הסוף שזה פחות טרי, כי אני לא רוצה להכניס את עצמי בחודש 9 לכזה יגון וצער שאולי ישפיע על התינוקת. וההתלבטות שלי היא כזו- אני מצד אחד מרגישה מחויבות ללכת. גם כלפי האישה הזו שכל כך הייתה לי חשובה, וגם כלפי האקס שלי שהיה חלק בלתי נפרד למשך כמה שנים. מצד שני, אני פוחדת בגלל ההריון, אמא שלי ובעלה הולכים לנחם כי גם הם התחברו למשפחה ואליה בתקופה ההיא, ואמא שלי אומרת שהיא נרתעת מהעניין שאני אבוא, כי יהיו שם כל המשפחה שלו, הדודים (אחים של הנפטרת) ארוסתו הנוכחית של האקס שלי ועוד כל מיני אנשים שאולי בלי כוונה יכולים לראות אותי ככה עם הבטן ולפתוח עין. מה גם שאני לא יודעת מה נאמר ומה לא נאמר לאחר הפרידה שלנו, כי היא חלתה במחלה הארורה ממש קצת אחרי הפרידה מהאקס. מצד שני זו נקודת אל חזור ואם לא אלך וארגיש רע עם זה שלא הלכתי, זה ילווה את המצפון שלי כל החיים ואף פעם לא אהיה שקטה. אוף לא יודעת מה לעשות. מצד שני העוברית שלי היא כל עולמי, אני הבטחתי שאעשה הכל בשבילה ובטח ובטח שלא אסכן, אבל נקלעתי לסיטואציה כל כך קשה לי. שאני לא יודעת מה לעשות פשוט. חייבת עזרה, תמיכה.. משהו😓 תודה למי שקראה.. אשמח לעזרה והצעות מה הייתן עושות אם חס ושלום הייתן במצב הזה