פורקת…בן חצי שנה חולה. אבל זה לא האישיו הפעם אלא הכוחות שמוציא ממני כל פעם שהוא חולה. שיהיה בריא אני שרופה עליו, אבל מפחיד אפילו לכתוב שהוא יותר חולה מבריא (אחות בגן, מביאה לו את כל ההפתעות). אני ממש מתרוקנת! הוא השני שלי והוא נצמד אליי והוא פשוט בוכה בלי סוף ולא רוצה כלום כלום כלום! כזה חוסר אונים מתסכל! לא אוכל לא תנוחת שכיבה לא קפיצות להרגעה לא לישון לא עירסול לא נמר כלום כאילו כל דבר גורם לו ליותר בכי ואני מרגישה במלחמה! אני אישה עם סבלנות ולאף אחד אין את הסבלנות והכוח שלי להתמודד עם זה וגם הילד לא מוכן רוצה רק אותי אבל אמאלה! נגמרתי! המילה נגמרתי קטנה מידי. אני אפילו בסטרס לישון כשהוא סוף סוף נירדם כי כאילו אילף אותי לקום ברגע שאני נרדמת, יותר גרוע מטירונות בצבא. ומילא לקום אבל לקום לצרחות ואטרף שאלוהים ישמור! והשינה כזאת קלה שומע כל נשימה שלי ומתעורר גם בגלל זה פוחדת להירדם שלא אזוז מתוך שינה. שוכבת לידו כמו בלוק בסטרס. וכל זה ואפילו אין לו חום! היה חום אתמול והיום עבר. ואני בסרטים עם עצמי אם לתת או לא לתת נובימול ובסוף נותנת ומרגישה אשמה כי לא נראה שזה עושה משהו.. מחר נלך לרופאה ורוב הסיכויים שתגיד שהכול בסדר וזה משהו ויראלי כמו רוב הפעמים, ואין לי מה לעשות רק להעביר ככה עוד 3-4 ימים עד שיחזור לעצמו תינוקי מתוקי כאילו לא שיגע לי את הצורה אף פעם.. תודה למי שקראה, אם חוות כמוני בבקשה תשתפו שתהיה לי חצי נחמה. הולכת לנסות לישון..