אז הסיפור שלי מתחיל לפני שנתיים בדיוק נקלטתי להריון ראשון אחרי לא יותר מחודשיים של נסיון שמחה והתרגשות גדולה, שבוע 6 אולטרסאונד ראשון - יש דופק. אבל כיאה להתחלה אמרו לי להגיע שוב לבדיקה בשבוע 8 לוודא שהכל מתפתח כמו שצריך. מגיעה לרופא חסר רגישות שבודק אותי ותוך לא יותר מ2 שניות, בלי שום הכנה מוקדמת, אומר לי: ״אוקי, שום דבר טוב לא יכול לצאת מההריון הזה״. לא הצלחנו להבין בכלל מה אנחנו שומעים ולאן הולכים משם הדופק של העובר היה מאוד איטי והוא נשאר מתאים לשבוע 6. אז חיכינו.. 3 שבועות חיכיתי שהדופק יפסק לחלוטין ונוכל לעשות גרידה. ואז נכנסתי ללופ שלא ידעתי שקיים - 4 הריונות הפחות משנה וחצי וזה פשוט לא קורה, לא מתפתח. הריון שני עובר ללא דופק - גרידה בשבוע 9. הריון שלישי שק ריק - הפלה טבעית בשבוע 6. הריון רביעי שוב שק ריק - הפלה טבעית בשבוע 8. השקענו אלפי שקלים על רופאים פרטיים וכל הבירורים שאפשר לעשות ולא נמצא כלום ושום דבר הרגשתי שלאף אחד אין תשובות ורק מנפנפים אותי באמירה מתסתכלת של ״את חלק מהסטטיסטיקה״. ואז זה קרה - הריון חמישי(!) הרגשתי שאני בהריון וחשבתי שאין טעם אפילו לעשות בדיקה, שזה יגמר עוד לפני שהתחיל ועדיף שאמשיך בחיי כרגיל.. אבל עבר שבוע ועוד שבוע ופתאום משהו גדל בתוכי התחלתי לקחת אספירין וקרינון, הקפדתי על תזונה ודיקור והכנסתי את עצמי לשמירה עד שבוע 12. היום אני בשבוע 25 ובינתיים הכל נראה תקין טפוטפו אין לי שום הסבר למה שעברתי ולמה עכשיו זה הצליח אבל לאורך כל הדרך דאגתי לשתף את הסובבים אותי, לטפל בעצמי ריגשית ולדעת לתת לעצמי את הזמן ולדרוש את התמיכה שאני צריכה. וזו הסיבה שפתחתי את הקבוצה הזו שנוכל להיות כאן אחת בשביל השניה בתהליך הלא פשוט הזה ❤️❤️❤️