הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות - החמים שלי החליטו לבקר סוף שבוע🙁. אני חודש אחרי לידה ובשבוע שעבר הייתי מאושפזת פעמיים בגלל אבן בכליה ובסופש הקודם היה חג שבועות שהוציא ממני המון אנרגיה. רציתי שיהיה לי סופש אחד לנוח ולהנות אבל לאאאאא הם חייבים לבוא לבקר, ואני לא רוצה להיות חזירה ולהגיד שאין לי כח כי חשוב לי שלנכדים יהיה קשר עם סבא וסבתא. ולמה זה כזה סיפור? כי הם אנשים מקסימים עם כוונות טובות אבל מעיקים ממש! ובלי שום הגיון ותמיד מצליחים ללחוץ על הנקודה שהכי כואבת לך בלב בלי כוונה כמובן. השבוע למשל הם התקשרו לעשות שיחת נזיפה ארוכה ומביכה לבעלי למה לא קרא להם ללוות אותי במיון כשהייתי מאושפזת. הם גרים במרחק של שעה נסיעה חמי מתעלף בכל פעם שרואה דם וחמתי בדיוק עברה ניתוח מורכב בעצמה ושניהם עברו את השבעים. זה לא מתאים לג׳ונגל של חדר מיון בישראל. גם לבעלי אין כח אליהם. הם גם לא זורמים, וכל פעם שבאים לבקר אי אפשר לעשות איתם כלום. ועם הילד הראשון תמיד ביקשתי שיבואו יראו את הנכד יבלו איתו זמן כי הוא לא יהיה תינוק/פעוט/ילד שוב ושיגדל לא מבטיחה שתהיה לו סבלנות לסבא וסבתא צריך להיות איתו עכשיו שהוא מחפש קשר כזה. והיו להם תמיד מליון תירוצים והיו באים לבקר פעם באף פעם. עכשיו עם ילד שני פתאום ניזכרו אבל אני כבר התרגלתי בלעדיהם ואין לי כח אבל מה לא עושים בשביל הילדים. איזה חפירה יצאה לי פה, אבל ממש אוףףף איתם