אז אחרי התאוששות זה סיפור הלידה שלי: שבוע 40+1 יום ראשון שבוע שעבר לפנות בוקר שזה נחשב יום שני,מרגישה צירים חזקים מעירה את בעלי ומתפנים למיון,אחרי בדיקה ע״י רופא הכל תקין ושיחרר אותנו הביתה אם המלצה ללכת למוניטור בקופ״ח יום למחרת, אז הלכתי לקופ״ח אחרי הבדיקה של המוניטור נכנסת לרופא,מוסרת את התוצאה עוד לא התיישבתי והוא אומר לי מהר לחדר לידה,יש האטות בדופק העובר,אני בהלם מתקשרת לבעלי מהר מגיעים לביה״ח אחרי סידרה של בדיקות הרופאה אומרת לי למה הלכת לבדיקת מוניטור אני אומרת לה מה זאת אומרת?! זה מה שהרופא המליץ לי למחרת,היא אומרת למחרת (שלישי)לא היום (שני)אז מבלבולי הימים והשעות לא שמתי לב. בכל מקרה הגעתי בגלל האטות בדופק,מה זה משנה. הרופא בודקת אותי יש ירידה במי שפיר,פתיחה של 3 וחצי והאטה בדופק,מכניסים אותי לחדר לידה,השעה 23:00 הכל מתקדם יפה,הפתיחה מתקדמת יפה,לא הזדקקתי לזירוז ברוך השם.לעובר יש עדיין האטות בדופק אבל מחליטים לחכות לפתיחה מלאה,מגיעים לפתיחה של 10 נכנסים המיילדת והרופא,הרופא אומר לי שיש האטות בדופק צריך להוציא אותו מהר לפני שניכנס לניתוח חירום. מתחילים לדחוף בגלל השפעת האפידרול אני מרגישב שכל הגוף רדום ואני דוחפת דוחפת והרופא אומר לי עוד קצת. אני מרגישה שאני לא דוחפת,עצמתי את העיניים לשנייה פתאום פוקחת אותן אני רואה מסביבי המולה של רופאים לא הבנתי,מבקשים מאימא שלי אחותי ובעלי שיחליטו מי נשאר איתי. ואז הרופא אומר לי שהחבל הטבור כרוך סביב הצוואר של התינוק שלי,ושנצטרך לעבור ללידת וואקום איך שהתחלתי לדחוף עם הוואקום תוך שנייה התינוק שלי יצא. איזה התרגשות איזה בכי,עולם ומלואו מונח על החזה שלי. אם לא הייתי הולכת לקופ״ח מי יודע איך זה היה נגמר,תמיד תקשיבו לעצמכן. בקיצור נולד לי ילד יפיפה בשם פאר שלום. והצוות הרפואי של ביה״ח ברזילי במיוחד לרופא שהיה איתי בחדר לידה היו פשוט מושלמים וסובלנים .