סוג של חצי פריקה חצי בקשה ליעוץ...- אני שבוע 39 פלוס שתיים, הריון ראשון, מתרגשת בטירוף לפגוש את תינוקי (כמו רובנו פה אני מאמינה), וכן כמו הרבה פה כלום לא מתקדם אצלי , לא צירים, אפילו מדומים לא הרגשתי, לא פקק רירי ולא כלום... במהלך ההריון היה לי שילייה נמוכה ועד חודש דיי מאוחר הייתי בטוחה שכבר זהו יעשו לי קיסרי כי השילייה לא עולה למעלה ובינינו? איפשהו שמחתי. שמחתי שאני אדע בוודאות מתי אלד ולא אצטרך לסבול צירים או דחיפות ידיים של מיילדת לבדיקת פתיחה (שיש לציין שאני ממש חרדה מהבדיקה הזאת ברמה של כל יום אני מכינה את עצמית נפשית לבדיקה הזאת יותר מהלידה עצמה) בקיצור , אמרו לי בשבוע 36 רק שהשילייה עלתה וברוך השם יהיה לידה טבעית (אמן) וכן אולי קצת התאכזבתי כי שוב רציתי חיים קלים -תפתחו אותי בניתוח תוציאו את החמוד שלנו ויאללה נתראה, אבל ה׳ החליט אחרת. מאז בגלל שגם לא קורה כלום יש לי מחשבות מטופשות נורא שהגוף שלי אולי לא ידע ללדת לבד ולהכין את עצמו ללידה (שזה אובייסלי שטויות והכי טבעי בעולם לגוף של אישה ללדת) אבל נכנסו לי פחדים להתחיל לידה בחוסר תנאים - זאת אומרת זירוזים (ובניהם בלון שמלחיץ אותי) , ולשהות בבית חולים כמה ימים ברצף ולסבול של החיים, ודיי בא לי טבעי בא לי שהגוף יתחיל את זה לבד ויאללה חאלס עם החששות האלה. אני בטוחה שיהיו כמה שיזדהו איתי פה, אז אני כותבת את זה גם איפשהו לאותן בנות שרוצות להתנחם שיש עוד כמוהן פחדניות בהריון ראשון🙈 ומעבר לזה אם יש לכן איזה עידוד או אפילו סיפור על לידה שהתחילה בחוסר תנאים אבל הייתה דווקא ממש סבבה וזה לגמרי לא מוכרח להיות גיהנום- אני אשמח לשמוע🙏 תודה מראש למגיבות🤍