4 מלדים קטנים ואני כבר על סף יאוש! נמאב לי מהכל, בא לי פשוט לברוח מהבית, להיעלם, נמאס לי מהחיים שלי שלא שווים כלום מאז שהבאתי חלדחם לעולם, נמאס לי להיות אמא! אין לי חברות, אף אחד חוץ ממשפחה, אין לי עבודה התחתנתי כמה חודשים אחרי שירות לאומי, וישר הבאתי את הבכורה שלי, אין לי בגרויות, עזבתי את הלימודים בכיתה י' בקיצור אני לא שווה כלום, אני גם לא מרגישה יפה, מאז שאני אמא אני תקועה כל היום בבית, לפני הכל הייתי בחורה של חופש, כל יום באוטובוסים נוסעת לים, לירושלים לכותל, הייתי יוצאת מהבית כל הזמן ועכשיו, אני מרגישה בכלא, ילדה בת 5 עוד מאט בעזרת ה' ילדה בת 4 ילד בן שנתיים עוד מאט בעזרת ה' ותינוק בן חצי שנה ברוך ה' (אני אוהבת את הילדים שלי הכי בעולם) אבל דייי נמאס לי לא רוצה להיות אמא קשה לי, אין אוויר. ולצאת לחופשה לא אפשרי, מבצב הכלכלי שלנו לא כל כך מאפשר לנו לצאת לחופשות כרגע, אני כולי בדמעות, שופכת כאן את הלב השבור שלי, רק רציתי לפרוק אז בבקשה אל תכתבו דברים קשים שלא תפרקו אותי עוד יותר