היי בנות חייבת לפרוק תסכול אני ובעלי נשואים 3 שנים, חיים בלוס אנגלס לו יש פה משפחה - לי אין יש לנו ילדה בת שנתיים וחצי והייתי בטוחה שכשהיא תיכנס לגן אצליח לייצר חברויות עם אמהות אחרות אין לי קשר חברי עם גיסתי - היא צבועה וכך גם חמתי אני מרגישה כל כך לבד :/ אני כרגע בהריון שני שבוע 9 לא מתוכנן ומתחילה להרגיש שאני נכנסת לדיכאון :/ הוא במשך השבוע עובד אני גם עובדת משרה מלאה אך אני המטפלת העיקרית בילדה , הורדה- איסוף מקלחות ושינה מידי פעם הוא גם עושה…. שבתות שזה היום חופש הילידי שלו הוא מתעורר ב 1-2 בצהריים ולא מבין את התסכול שלי לא משנה באיזו דרך אני מסבירה לו שאני צריכה עזרה שזה קשה להיות עם הילדה ערה מ 6 בבוקר עד שהוא מתעורר או שאני הולכת לפארק איתה לבד וכו… מרגישה אטימות מהמד השני והתשובה שאני מקבלת ״ תחשבי שאני נמצא בעבודה אז היית מתוסכלת לבד ״ סליחה על החפירה - תודה למי שקראה עד פה אשמח לעצות איך להתמודד איתו/ עם עצמי/ עם המצב