חייבת לפרוק, תמיד אומרים שמתחתנים גם עם המפשחה... אז לפני הנישואים המשפחה של בעלי נראתה לי משפחה טובה, אנשים טובים והכל סבבה. עם הזמן הבנתי שטעיתי, זה פשוט הלך והתדרדר, זה התחיל מהחתונה שהבנתי שאמא של בעלי שתלטנית ושהוא לא יודע להעמיד אותה במקום, הלך והתדרדר כשנולד לנו ילד ואז אמא שלו התנהגה כמו שטן, ולבעלי לקח זמן לראות וגם כשראה לא השתנה כלום. עכשיו גם אח שלו (רק אח אחד למזלי) התחתן ויש להם ילד. כל פעם שאני שם אני יוצאת מרוקנת, רואה כל כך הרבה דברים לא תקינים וצריכה לסתום. אח שלו ואשתו מנצלים את ההורים שלהם, ותמיד משחקים אותה כל כך מסכנים. שורה תחתונה, הם הוציאו מהם המון מאוד כסף, כל הזמן מתנהגים כאילו שהם ממש צדיק מעונה, לא עובדים, ויש להם יותר מכולם. יותר ממנו שאנחנו עובדים קשה ויותר מההורים שלו שנתנו להם פשוט הכל. לא נעים לי להיות שם, הכל תמיד סובב סביבם, סביב הילדים שלהם, תמיד לאשתו יש תלונות על הכל ואם זה לא מספיק הם כבר חצי שנה גאים שם אז אחת לשבועיים אני נאלצת לעבור איתם שישי שבת. תכלס בעלי לא משפיע על כלום, עוולות יכולות לקרות שם כל היום ואן לו שום מילה. אני מרגישה שם כל כך חשופה, חלשה וחסרת ביטחון. לא יודעת מה לעשות חוץ מלסבול בשקט. כשהעלתי את התחושות שלי לאמא שלו כי פשוט לא היה לי כבר מה לעשות, זה לא קידם הרבה, והיא לא התביישה לומר לי גם ש "אני בוחרת להסתכל על זה ככה". מה הייתן עושות? לא ללכת אליהם, ירחיק את בעלי עוד יותר מההורים שלו וזה לא משהוא שהייתי רוצה לעשות.