אין לי כל כך לאן לפרוק ועוד קצת מנסה להבין מעצמי איך אני מול זה. אשמח לשמוע הארות או כל דבר בנושא. התחתנתי בת 19, כיום בת 21 הריון ראשון ב"ה אחרי טיפולי פוריות. ב"ה עשינו סבב אחד של ivf וישר נקלט ב"ה. הכל התקדם מהר אז רק עכשיו (כשאני בחודש 7^_^) השאלתי את הרופאה להבין מה הבעיה אצלינו ואיך יהיה ההריונות הבאים. הבעיה העיקרית אצל בעלי, מה שאומר שתמיד בשביל להיקלט להריון נצתרך ivf. כל החיים שלי היה לי חשש מטיפולי פוריות וכל הסיפורים שיש בגלל שההורים שלי עברו לא מעט בזה ואני גדלתי מזה(אמא שלי היתה בת 50 כשנולדתי ואני בת יחידה ביולוגית יש לי עוד אח אחד מאומץ.). פתאום עכשיו כשאני בת 21 אני חושבת לי שאשכרה כנירא בכל הריון אצתרך לעבור ivf (אלה עם הקב"ה יעשה נס ונקלט טבעי אך זה בהחלט נס.) מנסה להחליט איך אני מתמודדת מול זה. מצד אחד זה קשה בטירוף, מצד שני כנירא שזה המסלול והדרך החיים שלנו. אם יש לכן ראיונות איך אפשר להסתכל על זה ולעבור את זה בטוב אשמח ממש לשמוע ♡♡ תודה לכל מי שקראה עד כאן^_^