סיפור הלידה המוקדמת שלי תודה לה' קודם כל על הכל ילדתי ב12.3 בשבוע 26+5 בשבוע 23 התאשפזתי בגלל התקצרות צוואר הרחם ופתיחה של 2 שמו לי טבעת פסרי שמחזיק את צוואר הרחם וככה החזקתי חודש ימים במחלקת אם ועובר החדש והדיכאון וכמו התפילות שלי שהכל יעבור בשלום היה אין סופי (מקצרת) יום שני עשו לי הערכת משקל והוא היה 830 גרם יום שישי התחלתי להרגיש כאבי גב חזקים חשבתי שאולי בגלל שאני כל היום במיטה הגוף מאותת בדרך כלל במחלקה עושים מוניטור פעם ביום ובשישי הזה החליטו משמיים לעשות פעמיים ואכן היה לי צירונים קטנים בכניסת שבת הרופאה בדקה אותי שמו לי ישר עירוי ואמרו שאין שינוי בפתיחה הצירים הירגעו והצלחתי לישון כמה שעות בשעה 7 בבוקר קמתי לבוקר מוזר עשיתי פיפי והייתה הפרשה ורודה ישר צרחתי לאחות לא עבר 5 דק' והתחיל לי צירים מאוד חזקים התחלתי לבכות כי בעלי לא היה איתי ופחדתי ללדת לבד האחיות הרגיעו ואמרו שהכל בסדר ולא בטוח שאלד הורידו אותי לחדר לידה מחוברת למוניטור מתפללת לה' שהצירים יפסיקו ואכן אחרי כמה שעות זה נירגע בעלי הגיע ופשוט העברנו את השבת שאני מחוברת לנוזלים וקיבלתי זיריקת צלסטון ומחוברת למוניטור בצאת שבת התקשרתי להודיע לאמא שלי שאני בחדר לידה אבל אני לא אלד כי אין צירים (ככה חשבתי) אחרי חצי שעה מהשיחה איתה חזר לי הצירים ברמה שלא יכולתי לנשום בכיתי את חיי לאפידורל וקיבלתי מנה הרופאה המהממת שהייתה איתי מהבוקר בדקה אותי ורואה שהבייבי דוחף ורוצה לצאת אבל היה האטה בדופק וחששו רצו לעשות קיסרי ובכיתי את חיי שאני לא מוכנה לזה אז החליטו להוציא את הטבעת פסרי (נתנו לי עוד מנה של אפידורל כי הרגשתי הכל) ואחרי כמה לחיצות הוא ממש עמד לצאת אבל שוב האטות בדופק והמיילדת האלוהית שלייי שבאמת הייתה שליחה של ה' עשתה לי חתך וישר הוא יצא עם הפנים כלפי מעלה כולו יצא סגול והתחיל לבכות וישר שמו אותו עליי כל כך קטן בכיתי את נשמתי שקלו אותו והוא שקל 1.060 וישר לקחו אותו צוות הפגייה (היו בחדר לידה 3 בנות מהצוות פגייה 2 מיילדות והרופאה) אני זוכרת שמהצד ראיתי שהכניסו אותו לשקית וישר לקחו אותו לפגייה להמשך טיפול כשניסו להוציא את השילייה היא פשוט הייתה מפורקת בתוך הרחם שלי!!!! הנס הגדול שקרה לי שהוא יצא ולא חלילה נשאר ברחם כי היה זיהום והוא היה במצוקה אחרי שהרופאה הוציאה את החלקים של השילייה (קיבלתי מנה שלישית של אפידורל שלא עזר כל כך) קיבלתי חדר לבד במחלקת יולדות התחושה שם הייתה סיוט כל כך הייתה לי קינאה שלכולן יש את התינוק בתינוקייה ושלי בפגייה עם מיליון מכשירים רק ביום השני הצלחתי ללכת אליו וישר התעלפתי לא האמנתי שהוא חי ופשוט הייתי בהלם מהכל המשוער שלי היה 14.6 ילדתי אותו 3 חודש לפני!! מחר היום הגדול בעזרת ה' מגיע והוא משתחרר! אחרי 72 ימים קשים של עליות ומורדות מלא בכי ותפילות אנחנו משתחררים הכל מוכן ללוחם הקטן שלי לא מעכלת שהוא עבר כל כך הרבה ונילחם על הכל תודה לבורא עולם על המתנה הכי טובה שקיבלתי בחיי