סתם כי בא לי לשתף את סיפור הלידה של דבי. הייתי בשבוע 27 כשפתאום הרגשתי רטיבות בפיגמה. הורדתי וראיתי הפרשה כזאת כמו נזלת (הפקק הרירי כנראה) אבל לא ידעתי את זה. התקשרתי לבעלי והוא אמר לי שהוא מגיע מהר הביתה אבל שאני אדבר עם אמא שלי. התקשרתי אליה והיא אמרה אני ואבא בדיוק בדרך לבני ברק אז אמרתי לה שיש לי רטיבות כזאת והיא אמרה לי תלכי ישר לבדוק. לא נראה לי שזה ירידת מים אבל לכי לבדוק. אמרתי לה אבל אמא, אין לי הרגשה שזה משהו לא טוב. אז היא אמרה לי אני לא רוצה לקחת אחריות לכי תבדקי את זה (לכל מי שדואגת באמת אין בעיה עם הפקק הרירי גם אם הוא יוצא בשבוע מוקדם. אבל אין כמו לב של אמא) טוב. בעלי בא והלכנו למיון. עושים לי מוניטור ואין צירים. חיכיתי שעות ואז הגיע תורי לרופא. הוא עושה לי אולטרסאונד והכל תקין. בדיוק אמא שלי מתקשרת אז עניתי לה כי הרופא שנייה רשם. אז היא אמרה שהם סיימו את הסידורים שלהם. ואם אני רוצה שהם יבואו אלי למיון. אז אמרתי לה אמא הכל בסדר. הרופא בא לשחרר אותי. אז אמא שלי אמרה אני אבוא בכל זאת. אנחנו בדיוק בכניסה. טוב. ניתקתי. ואז כזה בדרך אגב אמרתי לרופא, יש לי צירים מדומים. מה אני יכולה לעשות כדי שזה לא יכאב כל כך? אז הוא אמר יודעת מה? בואי נבדוק אורך צוואר. טוב, אני נשכבת. והוא מכניס את המתמר. ואז הוא מסתכל, משנה את התנוחה של המתמר, מסתכל שוב ואומר אני לא רואה את הצוואר, ויש פה גוש מוזר. ואני לא הבנתי בזה כלום אז גם לא דאגתי. ואז הוא אומר אני אקרא לרופאה השנייה. הוא מכניס אותה והיא גם מסתכלת ומסתכלת עד שפתאום התחילו לזוז מהר. קראו מהר לרופאים ואני לא הבנתי למה. הרופא צועק אני צריך חדר לידה, אישה בשבוע 27 עם צוואר מחוק ופעור, פתיחה 3, והעובר מתחיל לצאת (הגוש שהוא לא זיהה היה השק שהתחיל לצאת) אמא שלי בדיוק באה והספיקה לראות שלוקחים אותי על כיסא גלגלים לחדר לידה. אמרתי לסניטר אני יכולה ללכת לבד. אז הרופא אומר לי את לא יכולה. את בלידה, אנחנו מנסים למנוע אותה. עדיין לא הבנתי מה הולך איתי. למזלי אמא שלי ובעלי היו איתי והכניסו אותי לחדר לידה. לבשתי את החלוק תוך כדי שהמיילדת צועקת תזדרזי, את בלידה. ואני כזה רגעעע ומתלבשת לאט כי לא קלטתי מה הולך איתי. ואז כשנשכבתי במיטה ישר אחות אחת שמה לי מוניטור, 2 אחיות בודקות לי וורידים, רופאים, אחיות, מיילדות. הכל בלאגן, אומרים בקשר להכין את הפגייה, ואני צורחת כי לא הבנתי מה קורה בכלל. מה הקשר? שמים לי מגנזיום, זריקה של הבשלת ריאות, זריקה לעצירת צירים, עוד משהו באינפוזיה, האחות שואלת איזה צבע של צמידים להכין, כאבים, המוניטור לא מזהה את הצירים כי אני שמנה. ואז ב"ה לאט לאט שקט. ואז מסבירים לי יותר טוב שב"ה הצליחו לבינתיים לעצור את הלידה. אבל שאני אצטרך להיות כל הלילה בחדר לידה ואז להתאשפז במחלקה. בלילה לא הצלחתי לישון, ניסיתי אפילו להתהפך עם אינפוזייה בכל יד שניסיתי לעשות באיקס כדי להתהפך🤣 והפאה שלי שלא חשבתי עליה והיא התבלגנה לגמרי. בבוקר עליתי למחלקה ושם הייתי שבועיים וחצי עד היום שנהפכתי לאמא. בשבוע 30 פלוס 3. קמתי בבוקר שמחה כזאת. וכשהייתי בשירותים ראיתי קצת דימום. לא נבהלתי כי לא ידעתי ממש את המשמעות של דימום בהריון. אבל צילמתי והלכתי להראות לאחות. היא אומרת לי שהיא תגיד לרופא. אני מסתובבת ופלאק ירידת מים. ואני האמא של התמימות רצתי לשירותים לבדוק אולי זה פיפי בלי שליטה. אבל לא. המים ממשיכים לרדת. אני חוזרת לאחות עם שובל של מים אחריי ואומרת לה אני חושבת שיש לי ירידת מים. והיא אמרה לי בואי נבדוק את זה. טוב. זה באמת היה ירידת מים. ובעלי בא בריצה. ואז הרופא אמר שזה שיש ירידת מים זה לא בטוח שאני אלד היום. אבל נתנו לי שוב צלסטון, ואנטיביוטיקה, והביאו אפילו מרדים שיכניס לי אינפוזיה כי גם ככה אין לי ורידים ומה שכבר היה היה מחורר. אז הוא הרדים את המקום והתחיל לחטט עד שמצא ווריד. טוב. נרגע קצת וסוף סוף שקט. שמחתי כי בחדר לא היו מאושפזות והייתה לי את המיטה הכי טובה, ליד החלון. נרדמתי. ואז התעוררתי מכאבי גב חזקים. ובדיוק הכניסו מישהי חדשה לחדר. אז קראתי בלחצן לאחות. ועד שהיא באהההה. אמרתי לה יש לי כאבי גב ממש חזקים והרופא אמר שזה יכול להיות בגלל שלא יכלתי לזוז הרבה. אז יש זריקה מיוחדת שעוזרת. אז אמרתי לאחות שאני רוצה את הזריקה. אז היא אמרה לי אני אבדוק. והלכה ולא חזרה. הכאבים מתגברים. וכדי להעביר קצת את הזמן התחלתי לדבר עם האישה שהתאשפזה לידי. התחלנו לדבר תוך כדי שאני מדברת בהפסקות מרוב שהכאב רק התגבר. היא מציעה לקרוא לאחות בעצמה. אבל אני לוחצת על הלחצן מצוקה והאחות לא מגיעה (מתברר שהיו בדיוק חילופי משמרות) ואני מדברת תוך כדי כאבים חזקייםםם. בסוף אחרי שהיא שאלה אותי כמה פעמים אם ללכת לקרוא לאחות בעצמה אז ביקשתי ממנה שתלך לקרוא לה. ואז ב"ה האחות הגיעה ואני מבקשת עם דמעות את הזריקה. והיא אומרת לי אוקיי. אבל קודם נעשה מוניטור. נבדוק שזה לא צירים. ואני מתסכול מרוב כאב אמרתי לה אבל זה לא צירים. הצירים שלי באים מהבטן. פה הכאב הוא מהגב והוא רציף. היא מחליטה בכל זאת לעשות לי מוניטור. היא שמה את המתמר של הפעימות עובר והיא לא מוצאת. היא מחליקה את המתמר למטה למטה. ורק בבטן התחתונה בקו התפר איך שקוראים לזה🤣 היא מצאה קצת דופק. היא עוד מספיקה להגיד לי שאני בלידה והיא כבר בדרך החוצה. ורצה להביא אולטרסאונד נייד ולקרוא לרופא. בודקים באולטרסאונד והיא צדקה. המון צוות מגיע ואותי לוקחים לחדר לידה שוב על כיסא גלגלים. ואני תוך כדי מדברת ובוכה אבל לא ממש קולטת. התקשרתי לבעלי והוא התקשר לאמא שלי. הכניסו אותי לחדר לידה ואז סוף סוף הרשתי לעצמי לצעוק קצת מרוב כאבים. כאב לי מאוד ורציתי אפידורל. והאחות אומרת שאין מה לעשות. אבל לא יספיקו לתת לי אפידורל. ואני צורחת אז שיחתכו לי את הבטן. אני לא יכולה לסבול את הכאבים. המיילדת מביאה לי גז צחוק ומתחננת אליי שאני אנשום ממנו. וברור שאני לא יכולה להפסיק לדבר ולצרוח🥴